שיר לשבת

ארז ביטון

א.

יֶלֶד מוּטָל עִסַּת בָּשָׂר

מִי יֶאֱסֹף

אִשָּׁה

יָלְדָה מוּטָל לְפָנֶיהָ, עִסַּת בָּשָׂר

מִי הִכָּה בָּהּ מִבִּפְנִים לָצֵאת מְשֻׁגַּעַת

לָרְחוֹב הַשָּׁקֵט לִקְרֹעַ שָׁמַיִם בְּזַעֲקוֹת שֶׁבֶר

וּמֵהֵיכָן הֵגִיחַ אִישׁ מֵעוֹלָם אַחֵר

יָצוּק מֵחֳמָרִים שֶׁמֵּעֵבֶר לַטֶּבַע

אִישׁ בְּסוֹף יוֹם עֲבוֹדָתוֹ

בְּטֶנְדֶּר בָּלֶה

וְהוּא נִקְרָא לִרְאוֹת

יֶלֶד מוּטָל עִסַּת בָּשָׂר

וְאֵיפֹה הוּא אֵיפֹה הוּא הָאִישׁ הַזֶּה

שֶׁיָּדַע לָשֵׂאת

בְּעֶדְנַת כּוֹכָבִים

יֶלֶד עִסַּת בָּשָׂר

לִזְרֹק אוֹתוֹ בְּטֶנְדֶּר בָּלֶה

לְהָבִיאוֹ לְבֵית חוֹלִים

ב.

בְּ־19 בְּנוֹבֶמְבֶּר 1951

בִּרְחוֹב כ"ט בְּלֹד

בֶּחָצֵר

יֶלֶד עָלָה בֶּעָשָׁן

וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיִּתְפֹּס בְּבִגְדּוֹ

וְנָפַל

וְזֶה הָיִיתִי אֲנִי

וְלֹא הָיָה אֵלִיָּהוּ

לִתְפֹּס בִּבְגָדַי

וּבֶחָצֵר

יֶלֶד עִסַּת בָּשָׂר

ג.

לֹא כְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

לֹא כְּאֵלִיָּהוּ שֶׁעָלָה בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה

וְלֹא הָיָה לִי גַּם אֱלִישָׁע

לִקְרֹא אַחֲרָיו אָבִי אָבִי

רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו

לְבַדִּי בֶּעָשָׁן

וְרַק קוֹלָהּ שֶׁל אִמִּי

מְטַפֵּס מֵאֲחוֹרַי

לִתְפֹּס בִּרְצוּעוֹת שֶׁל קוֹל

לִקְשֹׁר אוֹתִי אֶל הַקַּרְקַע

וְעַכְשָׁו מִי יִמְחַל לְמִי

וּמִי יִסְלַח.

יצחק גוילי

על עוונות

וְשָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁעָזַבְתִּי

אֶת הַמִּדְרָשׁ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה,

כְּשֶׁהָיִיתִי מַגִּיעַ אֶל בֵּיתוֹ

שֶׁל הָרַב נְחֶמְיָה מְבֹרָךְ,

הָיִיתִי הוֹלֵךְ שְׁפַל־רוּחַ וְנָבוֹךְ.

שֶׁהֲרֵי יָדוּעַ שֶׁכָּל עֲווֹנוֹתָיו

חֲקוּקִים לוֹ לָאָדָם עַל עַצְמוֹתָיו.

וְהוּא הָיָה מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ מֵהַדַּף,

וּבִתְנוּעַת יָד רָפָה

מְקָרְבֵנִי אֵלָיו,

וּמְחַיֵּךְ מִין חִיּוּךְ פִּלְאִי

שֶׁהָיָה סוֹלֵל מְסִלּוֹת אוֹר בְּנַפְשִׁי,

וְיָדַעְתִּי שֶׁנִּסְלַח.