הנשיא ביידן נקרע בין שני האגפים במפלגתו במה שעלול להיות אחד הקרבות הפוליטיים הגדולים בתקופת נשיאותו.
סיסמת הקמפיין שלו במערכת הבחירות הייתה "לבנות מחדש יותר טוב" ובמרכזה עמדה תוכנית להשקיע 2.5 טריליון דולר בתשתיות פיזיות כמו כבישים וגשרים, ו־3.5 טריליון דולר בתשתיות אנושיות כמו חינוך חינם לגיל 4-3, שנתיים חינם במכללות קהילתיות, הרחבת ביטוח בריאות לשכבות חלשות, חופשת לידה בתשלום והשקעה כספית במאבק בשינויי האקלים.
ביידן ידע מלכתחילה כי לא ישיג תמיכה רפובליקאית מלאה, אך לא צפה כי מי שישים לו מקלות בגלגלים יהיו דווקא חברי קונגרס דמוקרטים ממפלגתו.
לאחר ניצחונו חל שינוי בתקצוב התוכנית: הסכום שתוכנן לתשתיות פיזיות ירד ל־1.2 טריליון דולר כדי למשוך קולות של רפובליקאים, ואכן הושגה הסכמה דו־מפלגתית נדירה.
הסכום לתשתיות אנושיות נותר בעינו, אישורו הצריך 100% קולות דמוקרטים, ואז התברר כי הם אינם בנמצא שכן 5% שבאים מהצד השמרני של המפלגה התנגדו. בראשם: הסנטורים ג'ו מנצ'ין שקרוב ברוב דעותיו לרפובליקאים, הסנטורית קירסטן סינמה וחברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו־קורטז. הם מוכנים להשקעה, אבל בסכום שאינו עולה על 1.5 טריליון – רחוק מאוד מתוכניתו המקורית של ביידן.
במילים אחרות: במפלגתו של ביידן נוצרו שני כוחות שנלחמים זה בזה ומסכנים את עתידו הפוליטי – המתונים, הנוטים למרכז־ימין, מול האגף השמאלי. מי שעוצר אותו הם דווקא המתונים, שבאופן טבעי היו אמורים לתמוך בו אוטומטית. מי שנלחם להשאיר את תוכניתו בחיים הוא דווקא האגף השמאלי שבו כלולה גם חברת הקונגרס קורטז, שניסתה באחרונה למנוע את המימון האמריקאי למערכת כיפת ברזל.
ביידן מצידו הבהיר כי לא יחתום על שתי התוכניות בנפרד, אלא רק על שתיהן בו־זמנית. הדיונים בין הצדדים בניסיון להגיע להסכמות לא הניבו תוצאות בינתיים, וכרגע לא ברור מה יעלה בגורל התוכנית וכיצד זה ישפיע על כוחו הפוליטי של ביידן ועל עתידו הפוליטי. "אנחנו יכולים להפגיש את הפרוגרסיבים והמתונים בקלות, אבל שני אנשים עוצרים אותנו", אמר הנשיא המתוסכל.
