ממתי הפכה מצפה רמון מאופציה שפויה של נופש משפחתי, לאופציה יקרה להחריד, גם אם מלאת אטרקציות? זו בדיוק השאלה שבה התחבטתי לפני שבועיים בעודי מנסה למצוא מקום לינה למשפחה ממוצעת – זוג עם שני ילדים, אחד מהם בכלל תינוק, שלא אמור לעלות יותר מדי? מתברר כי בעוד שהקורונה נגסה בעסקים במרכז הארץ, עד כדי סגירה, הרי שמצפה רמון עלתה כפורחת, והיא לא עוד מקום שכוח אל באמצע המדבר המיועדת למתבודדים או טיילים בתקציב נמוך, אלא הפכה למוקד ממשי של תיירות בוטיק, ואת מקום הטרופרים המאובקים החליפו ריינג'רים ושאר ג'יפים מתוקתקים. הבשורה הטובה שבכל זאת, מצפה היא עדיין מצפה (כמו שאוהבים לקרוא לה תושביה, במלרע), במובן הטוב של המילה. עדיין נותרו בה האטרקציות הקבועות ופלאי הטבע (שגם את זה מנסים יזמים לשנות, כמו לבנות אמפי רועש באמצע השקט, נגדו נאבקים כעת תושבי המקום, אחרי שניצחו במאבק נגד הקמת עמודי חשמל באמצע מכתש רמון) והיא מאפשרת חופש נהדר שכל אחד, בין אם רוחני ושאנטי או פעיל ושוחר אטרקציות, יכול למצוא בו את עצמו ולהתחבר למצפה רמון שלו, בוודאי עם ילדים.
חמישי אחר הצהריים: מגיעים מורעבים למסעדה טבעונית
אחרי נסיעה לא פשוטה שכללה גיר שהתפרק לנו באמצע הנסיעה, חזרה לתל־אביב, שכירת מכונית (כי בכל זאת, תכנית זו תכנית) ושעתיים וחצי בפקקים שלא תוכננו, נחתנו במצפה רמון והדבר הראשון שרצינו לעשות זה לאכול. ההרכב המשפחתי כלל קרניבור, אחת שאוכלת הכל, אחת (בת שמונה) שלא אוכלת כלום, ואחד (9 חודשים) שמכור לטיפה המתוקה, כלומר לתמ"ל. התכנית המקורית הייתה לנסות את המסעדה החדשה שכולם מדברים עליה – סול ויגן אנד וויבס. מדובר במסעדה טבעונית לחלוטין, ברוח הטרנד החדש שנפל על מצפה וכנראה על כל המדינה. חיש מהר נחתו לנו על השולחן מנות הדגל של המקום – המבורגר טבעוני משלושה סוגים של פטריות, קרפצ'יו סלק עם משהו שנראה כמו גבינה והתגלה כמשהו אחר (תמשיכו לקרוא ותדעו מה), חומוס מדהים מעדשים, בלוסום קראנץ' שזו בגדול, תפרחת בננה עטופה בבלילת בירה. הילדה אכלה צ'יפס שכידוע לא נוגד טבעונות במהותו ויצאה מרוצה.
היה כל כך טעים, שלמחרת חזרתי שוב רק כדי לדבר עם השפית המוכשרת של המקום, בריטני מור שמה. היא בת 38, ילידת דרום קרוליינה שהגיעה לישראל כשהייתה בת 12 ונחתה במרכז תל־אביב, אפילו למדה בגמנסיה הרצליה, עד שיום אחד כשהייתה בכיתה י"א, "אישה אחת מקהילת העבריים שמעה אותי מדברת אנגלית בטלפון, ראתה שאני שחורה, ואוטומטית שייכה אותי לקהילה. היא ניגשה ושאלה מיהם הוריי, מאיפה את, וכשהבינה שאני לא מהקהילה, אמרה שהיא מנהלת מסעדה טבעונית בשם 'טעם החיים' והזמינה אותי לבוא לאכול. אני מעולם לא שמעתי על טבעונות", צוחקת מור. "באתי מדרום קרולינה, הולדת הברביקיו שבו אוכלים כל מה שזז. ובכל זאת באתי למסעדה, אכלתי צלעות וגלידה, כמובן טבעוניים, והתאהבתי. תמיד אהבתי אוכל. אני פודי מאז שנולדתי. מפה לשם נהייתי מלצרית אבל הייתי נכנסת למטבח, כי רציתי לראות איך עושים דברים כל כך טעימים".
ב'טעם החיים' הכירה בריטני את יטיביה, שהיה אחד הספקים של המסעדה, גרוש עם ילד. לפני 12 שנה נישאו והיום הם הורים לשלוש בנות נוספות (11,6,4). בתחילת הדרך עברו לדימונה, שם יושבת רוב הקהילה, "אבל", אומרת מור, "הרגשתי שאני מאבדת את עצמי. בדימונה אין הרבה אופציות לעבוד, בעיקר שבאתי מתל־אביב, עם תואר ראשון בכימיה. אחרי הרבה גלגולים, התחלתי למכור אוכל טבעוני לאנשי הקהילה, כדי לייצר הכנסה. הייתי עושה סושי צמחוני, עם פטריות או טופו ובימים אחרים אפיתי, טבעוני כמובן, עד שיטיביה אמר לי: 'בואי נעבור למצפה'. הלכתי ללמוד בקורדון בלו. הלימודים היו בהתכתבות ורק בחצי השנה האחרונה שלהם נסעתי להתמחות בצרפת". לפני ארבעה חודשים, כשנפתח מלון הבוטיק סול ויגן אנד וויבס (כמו שם המסעדה), היא נקראה להיות השפית. ה"גבינה" בקרפצ'יו סלק ממנה התלהבתי לילה קודם, התגלתה כעשויה משקדים. "בגלל שקודם כל אני כימאית לפני שאני שפית", היא מסבירה כשניצוץ בעיניה, "אני מבינה את הכימיה מאחורי האוכל ומשחקת איתו. שקדים למשל, הם עתירי פרוטאין שמחקה את חלב הפרה. אני מכינה את זה כמו גבינה רגילה". באופן אישי, אחרי 12 שנים שבהן חייתה כלא טבעונית בבית טבעוני ("הייתי יוצאת החוצה, אוכלת אנטרקוט וחוזרת הביתה") היא סוגרת שנתיים בטבעונות האישית שלה. "המוח שלי עדיין בתהליך של קבלת הטבעונות ואני עדיין מאזנת את התשוקות שלי לאוכל. אבל כשאתה עושה את המעבר זה טעים". היא חתומה על המצאת דמויי הגבינות ועל ההמבורגרים שמוגשים בגרסת המלך והנסיך, ומזוהים עם ה־DNA של המקום. מנות אחרות היא רק שיפרה או עשתה להן גרסאות משלה, כמו הבלוסום קראנץ' שמוגש גם בפיליפינים, "ולקוחות אמרו שזה יותר טעים אצלי".
מילה של אמא: כמו בכל דבר מוצלח, בריטני כבר מקבלת הצעות מפתות מאזור חיוג 03. ממליצה לאכול אצלה עכשיו במצפה, לפני שהיא הופכת לטלנטית. ומי שחושב שבתל־אביב זה יהיה אותו דבר, אגיד שאין על הנופים של מצפה והאווירה כדי לחוש את האוכל הזה כפי שראוי באמת.
חמישי בערב: גלקסיות וחור שחור במכתש
כמו שלא תפספסו את הלובר גם בפעם ה־200 בפריז או את דיסני וורלד באורלנדו, ככה לא מפספסים אטרקציות שנטועות עמוק בהוויה המצפאית, מה גם שמדובר תמיד בפעילות מהנה, במיוחד ובעיקר עם ילדים. תצפית כוכבים למשל. הכוכבים אף פעם לא עומדים באותו מקום ולכן יש מצב שמה שאתם רואים היום, כבר לא תראו בעוד שנה או שנתיים, (למען האמת, המדריך אמר משהו על 2025, תשאלו אותו בעצמכם כשתהיו). אפילו אם הייתם פעם בתצפית בליל ירח מלא, זה לא אותו הדבר כמו תצפית בלילה חשוך. המדריכים של "בטבע", קצת חפרו על גלקסיות ומושגים כמו חור שחור, אבל בעלי, כמעריץ של סטאר־טרק ואילון מאסק שהוציא עכשיו חללית משלו לשמיים, חפר להם בחזרה ובכל מקרה, הם מאוד רגישים לקבוצה, יודעים מעל ומעבר ויישארו עד מתי שתרצו כדי להראות לכם את כל הכוכבים, כולל כוכב הצפון שאף פעם לא נמצא איפה שאתם חושבים, ויש לו אפילו כפיל, אבל לא נגלה לכם, סעו בעצמכם.
מילה של אמא: תביאו סוודרים ושתיה חמה בתרמוס (אנחנו לא הבאנו, והצטערנו מאוד!), תכינו עם הילדים המון שאלות על כוכבים וחלל, ואת כל השאר יעשה הטלסקופ הענק שהמחיש לנו את הירח כאילו נכנסנו לכרזה של הסרט אי.טי. ואת הטבעות של שבתאי כאילו אתם באיזה סרט מצויר. מתאים לילדים מגיל שש (האחים הקטנים יכולים לישון במכונית בינתיים, שצמודה למקום המחצלות, כמו שעשה התינוק שלנו, שאפילו לא ידע שהוא במכונית), מחיר: 130 לאדם מגיל שלוש, הרשמה דרך אתר bateva.co.il.
שישי בבוקר: מחפשים קפה ומאפה
מה עושה משפחה תל־אביבית קלאסית (יש שיגידו פלצנית), במצפה רמון בשישי בבוקר? בדיוק מה שהיא עושה באבן גבירול בשישי בבוקר: מחפשת בית קפה. נכון, זה לא הכי חכם להגיע למקום חדש, אחר, שונה ומגניב ולא להתחבר לוויבים המקומיים (אל דאגה, זה קרה לנו למחרת) אבל הרגלים קשה לשנות. ומכיוון שחברינו המצפאים יודעים את נפש בהמתם (אני) כבר מראש הם אמרו לי "לכי ללשה". אז האמת, שכנראה כל העולם הולך ללשה, כי את המקום שנמצא ברובע הבשמים זיהינו למרחוק, לפי האנשים שצעדו לכיווננו עמוסים בשקיות הנייר המעוצבות. אז מתברר שללשה קוראים בכלל הדס מאיר, והעסק שלה שקיים במצפה כמעט 15 שנים, הוא בעצם מאפיית בוטיק ובית קפה, שהכל בו נעשה בעבודת יד, מה שכמובן הזמין סדנאות. "לפני שנה", אומרת מאיר, "כשהמקום נהיה קטן והדרישה גדלה, פתחתי את 'שולחן ערוך', חלל לתבונה קולינרית. זה לא רק סדנאות אפייה", היא מדייקת, "אלא עיסוק בכל מה שקשור לתזונה נכונה וטבעית ולחיים נכונים, בתחום הקולינרי בלבד". אז מכיוון שלא קבענו מראש, יכולנו רק להציץ ולהגיד שהמטבח, וחלל האכילה שבו מתקיימות הסדנאות נראו מזמינים ויפים, מהמטבחים שכל אחד היה רוצה לעצמו בבית, ושאפשר רק לדמיין מה לעשות בו בביקור הבא.
מילה של אמא: לכבוד חנוכה בנתה מאיר פורמט מיוחד של סדנאות אפייה קצרות ולא יקרות, ייחודיות לילדים, שיסגרו לכם פינה לגבי הארוחה. מאיר מדגישה שלא יהיו בסדנה סופגניות ולביבות, כי הרי לא אופים אותן, (אך ניתן לקנותן ב"לשה"), אבל יהיו בה מאפים טעימים אחרים שיתאימו לנוכחים. בכל סדנה יהיו עד 15 אנשים, והיא תתקיים כמה פעמים ביום, בשעות מוגדרות. ההרשמה דרך האתר shulchan.com. זמן הפעילות כ־45 דקות, 75 שקלים לאדם מגיל שלוש. המקום כשר.
שישי אחרי הקפה: מי בא לסנפלינג?
ברגע האחרון בעלי האמיץ חטף פיק ברכיים, והבת שלנו (שוב) הוכתרה בהצלחה כמבוגרת האחראית של המשפחה. זיו, מדריך הסנפלינג, נתן לה תדריך קצר, קשר אותה ולפני שאנחנו קופצים מהצוק מדאגה, הוא הרגיע שהילדה גולשת צמוד אליו. אז בפעם הראשונה היא אכן גלשה יחד איתו ולא עשתה הרבה בעצמה, אבל הוא הבטיח שככל שהילד יותר משופשף, ככה הוא מעז יותר. מדובר בצוק לגמרי סביר ממש בקטנה במושגים של מטפסים. דניאל יצאה עם חוויה חיובית וללא פחד, (מה שאי־אפשר להגיד על אמא שלה, שהשתכנעה וגלשה אחריה אבל לא הסתכלה למטה, וחבל מאוד).
מילה של אמא: אדם סלע, לו שייכת החברה, ממליץ לגלוש מגיל שבע, "אבל אם מגיעים נינג'ות מבחינת הגוף והאנרגיות, והם בני חמש, אנחנו לא מונעים מהם לגלוש", אומרת נופר שעובדת בחברה. "הרתמות זה מה שחשוב ואי־אפשר להיות קטן מדי, או רזה מידי", היא מסבירה. "משקל הגוף מאוד חשוב". הגלישה היא עצמאית והמדריך רק מאבטח את הגולש מראש הצוק. לא נדרש ניסיון קודם. מחיר: בין 130 ל־180 שקלים לאדם בקבוצה של עשרה אנשים. לפרטים: adamsela.co.il, 050-5308272.
עוד בשישי: השראה ויצירה
לא יודעת אם אמרתי, אבל אנחנו באנו לעבוד, וכשאני אומרת "אנחנו" אני מתכוונת לדניאל, בתי בת השמונה ואליי. וכך הגענו לבניין הירוק בעל שתי הקומות. את האבא עם התינוק החמוד שלחנו לשתות קפה בשולחנות שבכניסה, שלידם הוקמה פינת יצירה לקטנטנים, ואנחנו, הבנות, נכנסנו ל"אומה", שהתגלה כמתחם יצירה נשי מעורר השראה. בעבר שימש המקום כשירותים וחדר הלוקרים של עובדות "מתפרת העצמאות" ההיסטורית, שממנה יצאה ויקי כנפו למסע המחאה שלה עד ירושלים. בשל הצמצומים שחווה המפעל נותרו בו חללים לא מנוצלים, שרק נשים השתלטו עליהם. למעלה פועלת הבמאית והיוצרת קמילה בצ'ינס עם "דה סט", שתעביר בחנוכה סדנת קולנוע דוקומנטרי למשפחות (פרטים: 054-5571722). לידה "קפלוטו" עם סדנאות תפירה (מיכל, 054-5525652), אך את רוב שטח המפעל הנטוש תופסת גלריה "אומה". מדובר בארבע יזמיות - רות פרא, רחל חברוני, שלומית זאוש ויסמין לוקס, שמייצגות את הישראליות על כל רבדיה. הן חילוניות וגם דתיות, אמניות שגם עובדות בעבודות רגילות, והכל ברוח הקיימות והדאגה החברתית. לפני חצי שנה הקימו יחד את המקום כגלריה עם שני חוקים: שמה שיוצג או יימכר ייעשה בעבודת יד (קראפט), ושהאמנים יהיו תושבי מצפה רמון. פרא, שעושה לי את הסיבוב בגלריה, עובדת בחברה להגנת הטבע, ומטמיעה ערכי קיימות ואקולוגיה בחברה הבדואית. בכובעה כאמנית היא מכינה תיקים וקייסים מברזנטים של ג'ימבורי, שהיא אוספת מהזבל, מנקה ותופרת. "אפשר לקנות", היא אומרת, "אבל כל הקטע שלי, שזה חומר שלא מתכלה ועדיף לנצל אותו לעוד שימוש. יש לנו בחוץ שני קומפוסטרים שעובדים וכל הזבל האורגני של בית הקפה שפועל במקום הולך לשם. אני למשל, לא אביא מתקן לשתייה מקוקה קולה, אלא אעדיף משקה שאני קונה ממישהו פה בישוב". בנוסף לגלריה משמש המקום בית לסדנאות משתנות שכל אמן או אמנית בוחרים להעביר – מרקמה ומקרמה, דרך ציור, איור והדפסים, ועד קליעה והכנת גופי תאורה מליפה (רעיון מרהיב ביותר!!). חברוני למשל, מעבירה לדניאל סדנה בתכשיטנות זעירה, בעודי נחה בצד עם קפה ולימונדה מייצור מקומי. שעה וחצי הילדה ישבה והשחילה חרוזים ויצאה עם תכשיט מכבד ומרהיב ששמחתי לענוד. חברוני מדגישה שכל הסדנאות מיועדות לבני שני המינים.
מילה של אמא: לקראת חנוכה נערך המקום לסדנאות ייחודיות לילדים כמו סדנת עששיות, (מתאים מגיל ארבע ומעלה) או סדנה להכנת גופי תאורה. לגבי סדנאות נוספות יש להתעדכן באינסטגרם (uma_mitzpe_ramon) ובדף הפייסבוק של המקום ("אומה גלריה במצפה רמון"). כמו כן אפשר יהיה לקנות ערכות יצירה ייחודיות לחנוכה, שמתאימות לכל גיל. עלות הסדנאות משתנה, לפי החמרים. כתובת: הר בוקר 5, טלפון (רחל): 054-7408511.
שישי אחרי השנ"צ: סיור אינסייד מצפה
לפני שנה הייתה שיר אמיר סטודנטית למוזיקה בבית הספר לג'ז שממוקם במצפה רמון והוא אחד העוגנים שמושכים למקום הרבה צעירים. "לפני שעברתי הייתי מורת דרך בירושלים בסיורי כובע שכל אחד משלם כמה שבא לו", היא מספרת. "מאז שעברתי למצפה, היה בי רצון לעשות את זה גם פה, אבל הייתי סטודנטית ועסוקה. בתחילת הקורונה עליתי במקרה על טרמפ עם בחור בשם אייל אלכסנדר. התברר שגם הוא מורה דרך וגילינו חזון משותף: להקים מיזם של סיורים במצפה. המטרה העיקרית שלנו היא לגלות לאנשים שמצפה רמון זה הרבה יותר מנוף יפה, מכתש ומדבר. רצינו להראות למבקרים שיש במקום הזה רקמה אנושית מיוחדת". לצורך בניית הסיורים צללו אמיר ואלכסנדר לארכיונים והוציאו כתבות מימיו הראשונים של המקום, ראיינו את התושבים המקוריים של מצפה ושמעו מהם את הסיפורים הקטנים, שמעולם לא סופרו גם לא בתוך הבתים. "הסתובבנו ברחובות ואייל שמאוד אוהב לדבר עם אנשים, ממש חפר להם. רבות מהדמויות של הוותיקים התגלו כסיפורים מעניינים בעצמם. כשמדברים על הקמת המדינה אז תמיד מזכירים את המושבות והקיבוצים ובאיזה שהוא מקום לא מדברים על הפריפריה. אף אחד לא מדבר על האנשים שעלו ממרוקו סללו את הכבישים ועבדו במחצבות. אבל גם הם בנו את המדינה וגם להם יש סיפור". התוצאה יש לומר, מרגשת במיוחד. אמיר יודעת להעביר אותה בצורה מסקרנת, מעניינת ומדלגת בין הגינה הקהילתית, הבתים הראשונים של היישוב, המכולת השיתופית, ובסוף בסוף יש גם מפגש עם אחד מחברי הקהילה. אנחנו פגשנו את מור רון, שנמנה עם קהילת הקרקס שהגיעה למצפה לאחרונה, ובהחלט מרימה את המקום. מעבר לעובדה שהוא מעביר סדנאות בקרקס לילדים, (ניתן להירשם דרך דף הפייסבוק שלו או בטלפון 052-6219958) הוא מפנק את המסיירים במופע ג'אגלינג. "הסיור שלנו כל הזמן משתנה", אומרת אמיר, "כי היישוב כל הזמן מתעדכן. אנחנו בהחלט מכניסים גם את הקהילות החדשות של האמנים, של העבריים, של הדתיים לסוגיהם, של אנשי התיירות ואחרים. מצפה זה מקום מגוון. אינסייד מצפה הוא סיור כובע ויש גם סיורים בתשלום בהם אנחנו נכנסים לבתים של אנשים, סיורי טעימות וסיורי גלריות. מה שהכי מרגש אנשים זה המפגש האנושי עם המקומיים".
מילה של אמא: הסיורים מתקיימים כל הזמן בהתאם ללוח השנה. בחנוכה יתקיימו סיורים בכל יום בשעות משתנות. שיר אומרת שהסיור מתאים לבני ארבע ומעלה, העיקר שיהיו סקרנים. לתיאום: שיר 054-4502483 או אייל 050-6393303, או בדף הפייסבוק inside mitzpe.
שבת בבוקר: נהיגה עצמית על ג'יפ טרופר
עד הקורונה הפעיל נדב סילברט מרכז הדרכה שלם, שכלל תצפיות כוכבים, טיולי ג'יפים וסנפלינג. ואז הגיעה הקורונה וגם סילברט נדרש לחשב מסלול מחדש, כזה שיתאים לרוח הזמן והקפסולות. "הבנו שמעכשיו אין יותר קבוצות או אירועים גדולים, והקהל שיגיע יהיה רק של משפחות", מסביר סילברט, "נהיגה עצמית היה אחד הפתרונות, כי משפחה זו קפסולה". מאז צמח מספר הג'יפים שלו משניים לשישה, וככה זה עובד: אתם מזמינים ג'יפ לנהיגה עצמית, מקבלים אותו בנקודת המפגש ונוסעים אחרי מדריך מוסמך ללב מכתש רמון, שם עוצרים ליד אתרים מעניינים – קיר גיאולוגי בו תצבעו את הפנים בצבעים טבעיים, אתר ארכיאולוגי מתקופת הברונזה, בדרך תתבקשו לחפש עקבות של בעלי חיים למרגלות עץ שיטה, וביציאה לא תפסחו על מחצבת הגבס הנטושה. אל תוותרו על ההסבר של סילברט איך נוצר המכתש. מדובר בהסבר הכי קליט ששמעתי בחיי, כזה שהילדים יוכלו לחזור עליו ולהדגים אחר כך בכיתה.
מילה של אמא: בחנוכה אין סיורים מיוחדים, אבל ב"בטבע" בהחלט נערכים לבואן של משפחות רבות. אורך הטיול – כשעתיים וחצי, מחירו: 1,000 שקלים לג'יפ. אפשר גם להצטרף לטיול קיים (לא בנהיגה עצמית) במחיר של החל מ־180 שקלים לאדם. ילדים בכל גיל מתקבלים לנסיעה (הכסאות עליכם), הנהג חייב להיות ותיק ומעל גיל 24. יש להירשם דרך אתר bateva.co.il.
שבת בצהריים: סדנאות חץ וקשת
לא רבים יודעים אבל למצפה רמון יש מועדון קשתות רשמי, שהוא תחת איגוד הקשתות הישראלי. אחד ממייסדיו ומי שנחשב למיתולוגיה מהלכת, הוא יעקב אברט, שבתחילת הקורונה פרש מפאת גילו, והעביר לשניים מצעירי המועדון, בן הדני ומקס זסלבסקי, את השרביט, שלא לומר את הקשת. השניים החליטו לקחת את העסק צעד אחד קדימה ולהתחיל להעביר סדנאות מקצועיות בירי בחץ וקשת. ולא, זה לא מפחיד כמו שזה נשמע. "אנחנו יכולים להתאים את הסדנה לגיל, לגודל הקבוצה, ולסוג הפעילות שרוצים. חברות היי־טק למשל מכוונות לשקט, התבוננות פנימה ומיקוד, משפחות מחפשות את הפן הספורטיבי המשחקי והתחרותי".
מילה של אמא: משך הסדנה עד שעתיים, תצאו ממנה עם בסיס להיות קשתים. שווה ביותר, אם לוקחים בחשבון שהשנה ייצג את המדינה באולימפיאדה הקשת איתי שני. מחיר מינימום 360 שקלים לסדנה עד שישה משתתפים. לתיאום יש להקליד בגוגל "בול באמצע", או דרך עמוד האינטרנט "החוויה המצפאית". הפעילות מתאימה לילדים מגיל ארבע.
מתברר שבהלת הנדל"ן שתקפה את כל הארץ, לא פסחה על מצפה רמון, וגם פה הבתים הפכו יקרים ואיתם האמירו מחירי הצימרים, חדרי האירוח וגם המלונות. הקורונה שיצרה ביקוש לתיירות שאינה עירונית, תרמה גם היא את חלקה, ואנשי עסקים הריחו שכדאי להם להקים מלון, גם אם הוא לא נשען על הצוק עם ג'קוזי פרטי, כמו ב"בראשית". אחד ממלונות הבוטיק החדשים הוא סול ויגן אנד וויבס (השני הוא סמבטיון, אבל בו לא ביקרנו). המקום שפעל במשך שנים תחת השם אינסנס, נסגר מעט לפני הקורונה ונפתח מחדש לפני מספר חודשים, על ידי חברת גלופ שעושה הקמות לאתרי תיירות לא שגרתיים. מדובר במתחם מפנק ויפהפה שמכיל שש יחידות בלבד – חלקן זוגיות וחלקן סוויטות. לחדר אחד יש בריכה פרטית, ולשאר בריכה משותפת, לחדרים מסוימים יש חצר, שאינה צופה לשום מקום, כי בכל זאת, אתם נמצאים באמצע רובע הבשמים התעשייתי. וכמובן, למלון יש את המסעדה הצמודה - סול ויגן אנד וויבס (ע"ע). אם החיסרון הוא היעדר נוף מהחלון, הרי שהיתרון הוא הזמינות לכל הברים ומקומות הבילוי במצפה, שרובם מרוכזים ברובע הבשמים, ולא צריך להזיז את האוטו. המלון יכול להכיל עד 25 איש, מבוגרים וילדים, מושלם למפגשים משפחתיים. לשתיים מהיחידות יש חצר פרטית עם שכשוכית, מיטות שיזוף ופינות ישיבה. להזמנת חדרים אפשר להקליד בגוגל מלון סול מצפה רמון. הר ארדון 8, מצפה רמון. מחיר ללילה: 990 עד 1,500 שקל.
מילה של אמא: עם כזה שקט, מי רוצה את הילדים וכל המשפחה לידו?
עוד אטרקציות ובפעילויות לחנוכה באתר תיירות הר הנגב: negevtour.co.il
