מנורת שבעת הקנים, סמלה הרשמי של מדינת ישראל, היא מהסמלים היהודיים העתיקים ביותר, שעברו מדור לדור מאז ימי המקרא ועד ימינו. ד"ר יובל ברוך, חוקר מנורות וסמנכ"ל מינהל ארכיאולוגיה ברשות העתיקות, מסביר כי המנורה המוזכרת במקרא הייתה עשויה זהב, ולפי המסורת שימשה אחד מכלי המשכן בעת נדודי בני ישראל במדבר. מאוחר יותר הוצבה בבית המקדש. היא נחשבה לאחד מכלי המקדש החשובים ביותר, והכוהנים היו מדליקים בה את הנרות בכל בוקר ובכל ערב. תיאור מפורט שלה נזכר בספר שמות, במעמד הר סיני, שם קיבל משה את ההוראות לייצורה. גם אם הושמדה או נגזלה במרוצת השנים, מנורת התמיד שבה והוקמה, כמו בזמן שיבת ציון ואחר כך בתקופת החשמונאים.
סמל המנורה מופיע על מטבעות, פסיפסים ועיטורים שונים בארץ ישראל וגם מחוצה לה. הראשון שטבע אותה על מטבעות היה המלך החשמונאי האחרון, מתתיהו אנטיגונוס השני, במחצית המאה הראשונה לפני הספירה. על פי מטבעות הברונזה ההם, הוטבע בימינו סמל המנורה על מטבע של עשר אגורות. המנורה מופיעה בין היתר על מצבות קבורה, נרות שמן וגם על משקופי בתים, כהוכחה ליהדותם של הדיירים. מאז התקופה הרומית הפכה לסמל מרכזי גם באמנות היהודית.
לכבוד חג החנוכה אספנו בהמלצתה של אורית ברוטניק, ארכיאולוגית ראשית וראש אגף ארכיאולוגיה ומורשת ברשות הטבע והגנים, שמונה אתרים בארץ המשמרים את הסמל הלאומי.
מערות המנורה בגן הלאומי בית שערים
גן לאומי בית שערים משמר את שרידי העיירה הקדומה בית שערים, ששגשגה בתקופות המשנה והתלמוד (המאות השנייה עד הרביעית לספירה). מתחת לפני האדמה חצבו תושבי המקום מערכות קברים מסועפות ומפוארות, בהן קבורים רבים מבני התקופה, וגם יהודים מהגלויות ביקשו להיקבר לצידו של רבי יהודה הנשיא, חותם המשנה, שמושבו היה בבית שערים ובה גם נקבר. בשנת 2009 נפתח בגן הלאומי מתחם מערות הידוע בשם מערות המנורה. זהו מתחם עם שש מערות קבורה, שנמצא למרגלותיה המערביים של גבעת בית שערים. המערות עשירות בעיטורים, בחריתות ובכתובות, וכן בעשרות תבליטים של מנורות שבעה קנים. הביקור במערות נעשה בהדרכה ובתיאום מראש.
גן לאומי ציפורי
גן לאומי ציפורי משמר את השרידים המרשימים של העיר ששגשגה בתקופות המשנה והתלמוד. ציפורי הייתה עיר מעורבת שבה חיו יהודים ונוצרים. ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו כינה אותה "פאר הגליל כולו". בגן הלאומי נחשפו רחובות העיר, פסיפסים מרהיבי עין, תיאטרון, רובע מגורים ובו וילה מפוארת ומפעל מים משוכלל. בחפירות נחשף גם בית כנסת ובו פסיפס מעוטר המתאר, בין השאר, דמויות המקיפות את גלגל המזלות, וכמובן מנורה בת שבעה קנים, הניצבת על שלוש רגליים בצורת רגלי אריה, ומצידיה ארבעת המינים.
גן לאומי חמת טבריה
מעיינות העיר העתיקה חמת טבריה נודעו בתקופות קדומות כבעלי סגולות מרפא. במקום התגלו שרידים של שני מבני בית כנסת, בנויים אחד על גבי השני, שפעלו במקום החל מהמאה השלישית, כשבטבריה ישבה הסנהדרין. באחד מהם נחשפה רצפת פסיפס מפוארת, שבה תיאור של ארון קודש ומשני צידיו שתי מנורות של שבעה קנים שנרותיהן דולקים. משני צידי המנורות סמלים יהודיים: שופר, מחתה (כלי המשמש להעברת גחלים או קטורת), לולב ואתרוג. ממצא נוסף שהתגלה באתר הוא תבליט שיש עם עיטור מנורה, המוצג כיום במוזיאון ישראל.
בית הכנסת בחורבת מעון
ביישוב העתיק מעון שבנגב הצפוני, ליד קיבוץ נירים, הייתה בתקופה הרומית קהילה יהודית משגשגת. כיום יש במקום שרידי בית כנסת ובהם רצפת פסיפס צבעונית מרהיבה מהמאה השישית לספירה. הרצפה עשויה קוביות אבן וזכוכית ב־18 גוונים שונים, והיא מתארת גפן צומחת מכד. שריגי הגפן יוצרים 55 מדליונים הערוכים ב־11 שורות, ובהם מתוארים בעלי חיים ותמונות מחיי היומיום בכרם ובתעשיית היין. הסמלים היהודיים מרוכזים בצד הפסיפס שמול ארון הקודש, והם כוללים מנורה בת שבעה קנים, הנישאת על בסיס בן שלוש רגליים בדמות רגלי אריות, ולידה אתרוגים בעלי מותן צר, שופר ולולב. בצידי המנורה עצי דקל ואריות – סמלים ליהודה.
בית הכנסת העתיק בעין גדי
בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בשדה זרוע אבנים שהתברר לימים כבית הכנסת הקדום של עין גדי, התגלו שפע של ממצאים ובהם רצפת פסיפס עם כוכב מתומן אניגמטי. באחד משולי הפסיפס, הפונה אל הבמה, יש שלושה עיטורים של מנורות זעירות, ומשמאלן כתובות מרתקות ובהן כתובת בארמית הכוללת קללה שתוטל על כל מי שיחשוף את הסוד הגדול של הקהילה העתיקה בעין גדי. הסוד, כפי הנראה, הוא תהליך הפקת בושם האפרסמון. בחפירות בית הכנסת התגלתה גם מנורה זעירה בת שבעה קנים העשויה ברונזה. המנורה נמצאה ליד גומחת ארון הקודש, והיום היא חלק מאוספי מוזיאון ישראל. הקנים שלה עשויים גולות המדמות את הפרחים והכפתורים שעיטרו את מנורת המקדש.
בית הכנסת העתיק במגדל
כ־150 ממצאים עתיקים, ובהם גם אבן נדירה מתקופת בית המקדש השני, שעליה מגולפים בתבליט תיאורים של מנורת המקדש מהימים שבהם הבית עמד על תילו בירושלים, מוצגים בתערוכה "שביל הסנהדרין – מורשת והנחלה בגליל", הנמצאת בבית יגאל אלון ליד הכנרת. מאז שנתגלתה האבן בחפירות רשות העתיקות בשנת 2009, היא הייתה במחקר, ואפשר היה להתרשם רק מהעתק שלה, באתר מגדל. כעת מוצגת האבן המקורית בתערוכה, לצד פריטים היסטוריים המעוטרים בסמלים יהודיים, ובהם מנורת שבעת הקנים, כתובות עתיקות הנושאות את המילים "שלום" ו"שבת" ושמות חכמים כמו שמעון, יעקב והושעיה.
בית הכנסת העתיק ביריחו
"שלום על ישראל" הוא בית הכנסת העתיק של יריחו, שהוקם במאה השביעית לספירה. הוא התגלה בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בשנת 1936 על ידי הארכיאולוג הנוצרי יליד ירושלים דימיטרי בראמכי, מטעם מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי. החוקרים זיהו את רצפת הפסיפס, בגודל 10 על 13 מטר, כבית כנסת עתיק בזכות הציורים והכתובת בעברית "שלום על ישראל". רצפת הפסיפס כוללת צורות של לבבות הפוכים, מרובעים ועיגולים, ובמרכזה מעגל ובו מנורת שבעה קנים, שמימינה שופר, משמאלה לולב, ומתחתיה הכתובת. ייחודו של הפסיפס בכך שאין בו שום דמות של אדם או חיה. לעומת זאת, בבית כנסת עתיק הנמצא לא הרחק ממנו, בנערן, יש פסיפס עם צורות של חיות ודמותו של דניאל המקראי. העתק של פסיפס בית הכנסת ביריחו נמצא במוזיאון השומרוני הטוב ובבית הכנסת העתיק ביישוב כוכב השחר.
המנורה בגן הוורדים בירושלים
בשולי גן הוורדים, מול משכן הכנסת בירושלים, ניצבת מנורת שבעת קנים גדולה העשויה ארד. גובהה 30.4 מטרים ומשקלה כארבע טונות. היוזמה להקמת המנורה הגיעה מחברי פרלמנט בריטים, שביקשו להביע את הוקרתם למדינת ישראל הצעירה בראשית דרכה. יוצר המנורה, האמן הבריטי־גרמני־יהודי בנו אלקן, קישט את המנורה בתבליטים שמתארים כ־30 אירועים וערכים מתולדות עם ישראל. למיקום התבליטים יש משמעות: ירמיהו, נביא החורבן, נמצא מול ישעיהו, שהתנבא על אחרית הימים. גלות בבל נמצאת מול שיבת ציון, וכן הלאה. בקנה המרכזי בחר האמן לתאר את אירועי מלחמת העצמאות ותקומת ישראל. העיטורים מציגים בין היתר את תפילת שמע ישראל, מרד גטו ורשה, חזון העצמות היבשות, דמויותיהן של רחל אמנו ורות המואביה, לוחות הברית ומלחמת משה בעמלק. המנורה הוצבה בשנת 1956 בגן הציבורי "בור שיבר" – מול בית פרומין, ששימש בשעתו כמשכן הכנסת. ב־1966, כשהכנסת עברה למשכנה הנוכחי, נדדה המנורה איתה לגן הוורדים.
