דמיינו חוף ים, גולשים חתיכים עולים מן המים, קפה של בוקר על דק עץ, וברקע קרולינה שרה. אז ככה זה בפוד טראק "ארתור קפה" שעל הכנרת. עד לפני שנתיים זה היה מגרש חניה לאוטובוסים של אלו שהגיעו לבקר באתר המורשת חצר כנרת, המקום שהוליד לא מעט אייקונים ישראליים – רחל המשוררת, נעמי שמר, א.ד. גורדון וחברות כתנובה וסולל בונה. ואז הגיעו מאור נהרי ורונן סולפיין ועשו מהפכה. עד כמה? עד שראש המועצה אמר להם "זה בדיוק מה שהיה חסר פה, טיפה שיק תל־אביבי," וגם שרת הקליטה פנינה תמנו־שטה, הבינה מה טוב וחגגה שם את יום הולדתה האחרון. רק דבר אחד פחות טוב יש להגיד על המקום. "מאז שפתחנו", צוחק נהרי, "מאשימים אותנו שהחבר'ה הפסיקו לעבוד וללמוד. הם באים לקפה ונתקעים פה כל היום עם שש־בש ואווירה וצחוקים".
ותודה לקורונה
נהרי, 31, חי לסירוגין בחו"ל, אך תמיד ידע שבסוף יחזור לישראל. אחרי שהשתחרר מהצבא טייל בדרום אמריקה, שם פגש את סולפיין, 42, ולמרות פער הגילים הם מצאו שפה משותפת בענייני טיולים. לימים הדריך טיולים בחו"ל, בזמן שסולפין עבד כמורה דרך וכמדריך קבוצות בחצר כנרת. "בכל פעם שהגעתי לארץ, נפגשתי עם רונן וטיילנו יחד". במארס 2020, אחרי חמש שנים בבודפשט, תיכנן נהרי את חגיגות ה־30 שלו בארץ האהובה עליו, קוסטה־ריקה. "ואז", הוא משחזר, "מגיעה הקורונה ואני תופס טיסה לארץ לתקופה של שבועיים ולאט־לאט מתחיל להבין שהמצב רציני יותר ממה שחשבנו. ביטלתי את הטיסה, קניתי אופנוע ואמרתי 'יאללה, בוא נטייל. שנת שבתון אחרי שבע שנים'". אלא שהטיולים - עם סולפיין, ברור - הציתו בו משהו חדש. "חרשנו את הארץ, ואז אמרנו 'הפרויקט הבא זה גלמפינג, אוהלים ממוזגים. ככה נשלב את האהבות שלנו - אנשים, אירוח וטיולים. נחפש שטח'. אני זוכר שבדרך לאיזה שטח בבקעת הירדן ישבנו פה על החומה שעכשיו יש עליה בר, עשינו פק"ל קפה ופתאום זה בא לנו והתחלנו לפנטז. שתביני שלא היה פה כלום. הכל אבנים ולכלוך. ואנחנו עם 'רגע, למה בעצם לא כאן?'. אני מגיע מעמק חפר, בירת עגלות הקפה ומול הבית שלי בבודפשט הייתה חניה שהפכו אותה למתחם של 11 פוד טראקס, בשם 'קרוואן', שהפכה ללב הפועם של העיר. אז למרות שהשטח נראה לנו קטן מידי, אמרנו: 'בוא נבדוק את האופציה'".
חלון לכנרת
כמו בכל מפעל ציוני ראוי, כולל חצר כנרת עצמה, אליה הגיעו בני העלייה השנייה, הדרך הייתה רצופה קשיים. "בהתחלה חצר כנרת לא הבינו מה אנחנו רוצים. הכנתי להם מצגת שבה הסברנו איך נקדם את התיירות במקום, לצד זה שבמקום שחברים יישבו אצלי בגינה הם יבואו לכאן". לקראת הפתיחה בספטמבר האחרון, הם בנו את הפוד טראק שלהם. "חקרנו איזו עגלה כדאי ומה הגודל הרצוי. בפוד טראק רגיל יש אשנב כזה שכולם משאירים סגור, כי זה עוד מקום אחסון. אנחנו ויתרנו על האחסון ופתחנו את החלון מול הכנרת. היום אי־אפשר לדמיין אותו סגור. היה לי חשוב ליצור אווירה חברתית, מתחם של חבר'ה מהאזור, שיקלוט גם קבוצות שבאות לחצר כנרת. היה ברור שנקרא לו 'ארתור', על שם ארתור רופין, וברוח הזו חשבתי על כפר וטרקטור. בסוף הבנתי שאני רוצה מקום באווירה של חופשה - קוסטה־ריקה בעמק. הכל פה יד שנייה. השולחנות עשויים מחבית או מתוף של חוטי חשמל שהבאתי. רק השבוע התקנו את הסגירה לחורף, כי רציתי שהיא תהיה מחממה ולקח לנו המון זמן למצוא אחת. החיסרון היחיד הוא שאין לנו שטיפת כלים אז אנחנו מגישים בחד־פעמי, מתכלה כמובן".
על פניו התפריט נראה פשוט, אבל כשמחברים אותו למוזיקה, לעיצוב ולנוף המעלף של הכנרת, מקבלים מתכון מנצח, במיוחד כשמדובר בג'חנון של האמא התימנייה של נהרי, הפיצות של אמיליו, ולצידם בורקס טורקי, כריכים מתוחכמים, סלטים בריאים ואסאי. "יש לנו את הבוקר שזה בעולמות בית הקפה", מסביר נהרי. "לחמי מחמצת, ירקות, קו בריא. מחמש מדליקים את הטאבון ויוצרים ביר גארדן ומתחילים להניע אווירה של ערב. בערבי חמישי יש הופעות של להקות, ג'אמים או הרצאות, (מומלץ להתעדכן בפייסבוק של המקום Arthur cafe, או באינסטגרם arthurcafe_kinneret). ימי שישי נערכים במתכונת "שישישכונה", בסגנון שוק מחניודה/שוק הכרמל. אנחנו סוגרים בארבע, אבל הרבה פעמים מצאנו את עצמנו בשמונה מאלתרים ארוחת ערב".
פוד טרק "ארתור קפה", חצר כנרת, פתוח כל יום בין השעות 22:00-8:00. מ־17:00 מפעילים את הטאבון. ידידותי גם לילדים, עם כיסאות אוכל, ובשבתות יש מתחם פעילות מתחת עץ. לפרטים: 050-2333316.
