"סקס והעיר הגדולה" תופסת מקום מכובד ברשימת הסדרות שחוללו את מהפכת הטלוויזיה של המאה ה־21. המשפט הזה לבדו מטיל צל כבד על "פשוט ככה", הסדרה שממשיכה את העלילה 11 שנים אחרי הסרט השני (והמושמץ). בפרק הזמן הזה ניתן למנות לפחות שלוש יצירות שזכו לתואר "'סקס והעיר' החדשה" ולפחות חמש דמויות שהמיתוג שלהן היה "היורשת של קארי ברדשו". אפילו המונחים "סקס" ו"העיר" כבר לא נושאים אותה משמעות בדיוק כמו אז, כלומר בתקופה שבה אנשים התבקשו להאמין שבעלת טור על יחסים, פופולרי ככל שיהיה, מצליחה לחיות במנהטן כמו קים קרדשיאן.
"פשוט ככה" מנסה להתמודד עם המורשת באמצעות מודעות עצמית סלקטיבית: מצד אחד, להכיר ואף להזכיר, שוב ושוב, שאף אחת מהדמויות המקוריות לא חזרה כדי להיתקע ביקום המקורי של הסדרה, שגם ככה היה די מדומיין (וגם שמרן, אם להיות כנים). זה מתבטא בקו העלילה של מירנדה (סינתיה ניקסון), שמנסה בכוח ובשלומיאליות להתחבב על מרצה צעירה ושחורה, אבל עושה מעצמה צחוק מרוב זיעה להיות "האישה הלבנה שמבינה". גם ההצגה הראשונית של קארי (שרה ג'סיקה פרקר) בתור אישיות הרבה יותר חסודה ממה שהולך כרגע בפודקאסט שבו היא משתתפת (כי הרי לא ייתכן שקארי לא תשתתף בפודקאסט), כמו נועדה לפרגן לה על תרומתה אבל גם להצביע מיד על הפער בינה ובין הדור שלקח את המושכות.
אלא שהמהלך הנכון הזה מנוטרל על ידי הצד השני, שבו "פשוט ככה" מנסה לברוא את עצמה לגמרי מחדש. מילא שהיעדרה הרועם של סמנתה (קים קטרל) ניכר עד אימה בכל הנוגע למינוני ההומור (ורמת המשחק); לאור האווירה בשני הפרקים הראשונים אפשר היה בקלות להתבלבל ולחשוב שעסקינן בסדרה מהז'אנר של "החיים עצמם" ודומותיה, כולל הקלישאות. הבעיה היא לאו דווקא הכובד – חלק בלתי נפרד מהעסקה של הקיום כידוע - אלא שהסדרה מתנהלת איתו פחות כמו דרמה ויותר כמו פרודיה. סצנות שלמות, ולא קצרות, נראות כאילו מישהו רצה להשתעשע ולראות אם הצופים יהרהרו: הדמות של שרלוט (קריסטין דיוויס) באמת עדיין אמורה לדבר עם כל סביבתה כמו בתשדיר שירות, או שזאת סאטירה מבריקה?
ייתכן שכמו אצל נפתלי בנט ובנימין נתניהו, לוקח כמה פרקים להתרגל לסגנון של "פשוט ככה" ולהפסיק להשוות אותה ל"סקס והעיר". עם זאת, קשה שלא לתהות (סליחה) אם "פשוט ככה" היא עוד מקרה של פרויקט שאין מאחוריו דחף אמנותי בהול, בטח לא כמו הפוטנציאל המסחרי. כשסדרה כל כך צריכה להצדיק את הקיום שלה, זה בדרך כלל סימן שהיא עדיין לא הבינה אותו.
