"’את ראשו של הגלבוע מישהו צבע אדום, מן הלול מודיע גבר כי האיר היום, בת שישים פוקחת עין ונועלת נעלה, יום גדול ממתין בפתח, זה היום שלה’ – זה השיר שלנו שע' הכי אוהב", כך מתמוגגת נ’, מוותיקות להקת הגבעטרון כשהיא מתארת את טעמו המוזיקלי של נכדה האהוב. בשבוע הבא יסיים הנכד, סגן ע' (23), את קורס הטיס ויוסמך כנווט קרב.
נ’, שחגגה 91 רק לאחרונה, היא אם לחמישה ילדים, סבתא ל־17 נכדים ויש לה 21 נינים. היא נחשבת לאגדה מוזיקלית בגלבוע, מראשוני להקת הגבעטרון, אליה הצטרפה בגיל 18. היא פרשה מהלהקה לפני כשנתיים, אחרי 70 שנות פעילות מוזיקלית.
"ע' הוא הנכד הראשון שלי שיהיה טייס", היא מספרת, "ממש לא ידעתי מגיל צעיר שהוא יהיה טייס. לא רוצה גיבורים. אם זה היה תלוי בי - אז שישרת בשק"ם או בלהקה צבאית. אבל עם החינוך שספג בבית היה ברור שיגיע לשירות רציני. בעלי ז"ל היה מראשוני הלוחמים בגדוד 13 של גולני. חלק מהנכדים היו בסיירת שקד, אבל הרוב בגולני, גולני היא החטיבה הביתית שלנו".
"גדלתי בבית מאוד מוזיקלי", מספר ע', "סבתא, סבא והדודים שלי שרו בגבעטרון. היו אצלנו תמיד ערבי שירה סטייל שרהל'ה שרון. כבר בגיל חמש עליתי לשיר בהם. שירי ארץ ישראל הם הז'אנר שלי. אצלנו שרים בכל הזדמנות. אחי הצעיר מגיע הביתה, תופס גיטרה, מנגן וכולנו מצטרפים אליו בשירה – ובראשם סבתא. היא לא סבתא רגילה".
מי הזמרים המועדפים עליך?
"חווה אלברשטיין, אהוד בנאי, דודו טסה, אריק איינשטיין, כוורת, דיוויד ברוזה וברי סחרוף".
ספר קצת על הקורס. היו רגעי משבר?
"אחרי שנה וחצי עברתי שלב על הקשקש. מראש, אגב, לא הייתי בטוח שזה מה שאני רוצה לעשות. זה לא היה חלום שלי להיות בקורס טיס. התגלגלתי לקורס. רק אחרי שנה וחצי החלטתי שזה המקום שלי. שני חברים טובים שלי מבית הספר, שהיו איתי בקורס, נשרו. תוך כדי הקורס סיימתי תואר בממשל ופוליטיקה".
א', אביו של ע', מספר: "הוא רצה לשרת ביחידה מובחרת, אבל לא בהכרח להיות טייס. הוא נער רציני, עם קבוצת חברים קטנה, תלמיד מצטיין, רגיש, עם יכולת בין־אישית גבוהה. בתיכון הוא למד פיזיקה ומתמטיקה, אבל הנטייה שלו היא להיות קרוב לנפש האדם. אין לי ספק שהדרישות הגבוהות בתיכון עמק חרוד עיצבו את היכולת שלו להתמודד עם משימות ארוכות טווח וקשות. וגם המוזיקה בטח הועילה. ע' סיפר לנו שכשהוא עלה לשמירות הוא הכין רשימת שירים שישיר לעצמו כדי שהזמן יעבור. אני בטוח שברשימה היו גם שירי הגבעטרון. הוא מאוד אוהב לשיר עם סבתא שלו. בערבי שירה משפחתיים הם תמיד עולים יחד".
לילך שטיין, מנהלת התיכון הרב־תחומי עמל עמק חרוד שבו למד ע', מספרת: "אנחנו גאים בו מאוד. הוא למד אצלנו מכיתה ז' ובלט מהרגע הראשון ביכולות, בשקט הנפשי וברוגע שהקרין תמיד. הוא מאוד בוגר ואחראי, חתר תמיד לשירות משמעותי בצה"ל והגיע מוכן לשירות ביחידות מיוחדות. אנו מתגאים באחוזי גיוס מהגבוהים במדינה ליחידות קרביות, אצל בנות ובנים. שיעור הקצינים בין בוגרי בית הספר כפול מהממוצע הארצי".
נ’ מסכמת: "אני לא מתגעגעת לגבעטרון, אבל כשאני נוסעת על הקלנועית בקיבוץ אני ממשיכה לשיר בקול רם. הייתי מאוד שמחה לשיר בטקס הסיום של ע', אבל קשה לי להגיע לשם בגילי".
