אין פרשה שמתנוססת מעליה עננה מוסרית ואישית כל־כך כבדה כמו פרשת הצוללות. הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אחד הנושאים האסטרטגיים החשובים ביותר לא היתה בגדר אופציה, זה היה כורח. מרגע שהופר האמון ההכרחי הנדרש בין העם למנהיגיו, בכל הקשור להחלטות בטחון המדינה - לא ניתן לסלוח ואי־אפשר לשכוח.
הממשלה הקודמת עשתה הכל כדי להרחיק את הנושא מסדר היום. היה צריך כנראה ממשלה אחרת כדי להחזירו למקום הראוי לו, ואולי זה כשלעצמו הוא סיבה מספקת להחלפת השלטון.
טעה בנט כשנמנע אתמול בהצבעה. ראש ממשלה לא יכול להימנע מהצבעה שמובאת בממשלתו, במיוחד כשמדובר בנושא שעניינו הוא אחת הסיבות העיקריות להפלת הממשלה הקודמת, ולהקמת ממשלת השינוי. ראש ממשלה לא יכול להיראות כמי שאין לו דעה, או כמי שלא מעז להביע אותה.
ובכלל, ימינה התנהגה אתמול כמו ימינה: שרה אחת התנגדה, שר שני תמך וראש הממשלה נמנע. עוד יום עבודה רגיל במפלגת השלטון. טועה שקד כשהיא טוענת שממשלות אמורות להקים ועדות חקירה על עצמן, ולא על ממשלות קודמות. שקד, ככל הנראה, לא מספיק מעריכה את גודל השבר בחברה הישראלית בעקבות הממצאים שעלו מאז חשף רביב דרוקר את הפרשה, ולא מספיק מבינה את הציפיות שיש מהממשלה שבה היא מכהנת בכל הנוגע לניקוי האורוות.
לוועדות כאלה יש אפקט מצנן על מקבלי ההחלטות, אמרה שקד. ואם היא צודקת, אדרבא ואדרבא. אולי זה בדיוק מה שדרוש כאן: זרנוק של מים קרים על מקבלי ההחלטות.
ביום רביעי שעבר פורסם שהצעת החוק עלתה לסדר היום של הממשלה. בערב החלה מסכת לחצים להוציא אותה משם. לא נורא אם זה יידחה בכמה שבועות, אמרו בלשכת ראש הממשלה. אנשי הלשכה נשלחו ללפיד. תסתכלו עלי, אמר להם ראש הממשלה החלופי. אם ההצעה לא עולה, אני מפעיל את סמכותי הכתובה בחוק: גם אף הצעה אחרת לא תעלה. לא תהיה ממשלה.
זה היה לפיד שלפני כחמש שנים, כיו"ר האופוזיציה, הניח הצעת חוק לכינון הוועדה ונתניהו דאג להפיל אותה. אתמול הוא סגר מעגל. גם ראשי המחאה, אותם חלקים בגופי המחאה שעסקו ב"חקירה עכשיו", אומרים שמבין הפוליטיקאים לפיד היה הנחוש ביותר. רק אחריו שר הביטחון גנץ.
החלטת הממשלה אמש היא אבן דרך חשובה ביותר בהחזרת סולם הערכים למדינה ששינתה את פניה בשנים האחרונות. אבל הקרדיט העיקרי להקמת הוועדה, נמצא דווקא בגופים הא־פוליטיים - תנועות המחאה שהשפיעו על הקמת ממשלת השינוי, התנועה לאיכות השלטון, מחאת האלופים בחודשיים האחרונים (כ־100 ראשי מערכת הביטחון לשעבר) ושופט העליון יצחק עמית שאומנם דחה את העתירה, אך בפסק הדין כתב את כתב המינוי של הוועדה ואת הנושאים שעליה לחקור.
אנחנו לא מעוניינים שכל זה יהפוך לעוד סיפור נגד ביבי, אמר לי אחד מאותם "אלופים לשעבר", שחתום על המכתב. זאת לא הכוונה. הכוונה היא באמת לחייב ראש ממשלה, כל ראש ממשלה, להתנהל בנורמות של טוהר מידות, ענייניות ושקיפות, ללא שום אינטרס אישי.
אבל הוועדה תצטרך לספק לא רק את גופי המחאה. היא תידרש לבירור מעמיק ומקצועי שמטרתו להסיר את כל סימני השאלה: ההליך שבו אושרה הצוללת השישית בלחץ ראש הממשלה ובניגוד לעמדת צה"ל; הניסיון לרכוש בהליך מהיר שלוש צוללות נוספות; ההסכמה הישראלית מעוררת החשד למכירת ארבע צוללות מתקדמות למצרים; הניסיון לרכוש שתי ספינות שלא נדרשו מאחורי הגב של מערכת הביטחון; מי היה זה שיזם את הפרטת אחזקת צוללות ממספנות ישראל וחיל הים לטיסנקרופ; מה משקלן של המניות שהחזיק ראש הממשלה לשעבר בניגוד אינטרסים להחלטות שקיבל ועוד ועוד.
ובעיקר: מדוע בכל הפרשות ניסו ראש הממשלה ומקורביו או לעקוף את מערכת הביטחון או לרמוס אותה, ומדוע נעשו פעולות שלא תואמות את הצורך הביטחוני ואת ההיגיון הכלכלי.
ועדת חקירה ממלכתית היתה מחויבת המציאות, משום שתוצאותיה עשויות להעלות - או להפריך - האשמות על שחיתות הגובלת בבגידה. אבל מותר להטיל ספק שהוועדה, ולא משנה מי יעמוד בראשה, תפרסם מסקנות מעמיקות. לכאורה, השחיתות שם כל־כך מעמיקה ונרחבת, שקשה לראות מי יעז לאוורר אותה. הוועדה אולי תגיע לחקר האמת, אבל ספק אם תפרסם את כל ממצאיה. התואנה: נזק לביטחון הלאומי.
