על השפלה לא־מוצדקת: לא יכולתי להאמין שעו"ד רז נזרי, המשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה, לא נכלל בין המועמדים שהמליצה עליהם ועדת האיתור לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. לא אומר דבר נגד שלושת הנכללים, שאני מכירם ומוקירם. אבל לדעתי אי־הכללתו של עו"ד נזרי היא ליקוי מאורות, סטירת לחי לא ראויה ועוול מעליב למשרת ציבור מן המעלה הראשונה.
גילוי נאות: הוא היה מתמחה שלי ועוזרי בעת כהונתי כיועץ, ועמדתי על טיבו כמשפטן מעולה ובעל מידות טובות. לנזרי ניסיון שאין כדוגמתו, של למעלה משני עשורים בצמרת משרד המשפטים. לדידי, מבלי לפגוע במי מן המועמדים האחרים, היה הוא המתאים ביותר נוכח ניסיונו העצום, שיקול דעתו, ותרומתו הגדולה כמשנה ליועץ הן למשפט הפלילי הן למשפט הציבורי, לרבות הביטחוני, והן לחקיקה שהתעצמה בימי הלחץ המשפטי האדיר של הקורונה. רשאי שר המשפטים להחליט על מועמדות שונה, אבל מדוע לומר לנזרי, מול האחרים – אינך ראוי להיות מובא להכרעת השר? ייתכן שגם אילו נכלל בין השלושה לא היה מתמנה, נוכח עמדת השר. אך שגם יופל מן הרשימה הסופית, כאילו נמחק כל מה שעשה? זו תורה וזה שכרה? עוד נכונו לרז נזרי עתידות. ועל איכותו ניתן ללמוד גם מהמכתב האצילי שפירסם אמש, שהיה בבחינת “הנעלבים ואינם עולבים”.
על ניקיון הדעת והיוהרה: רבים דשו בהתבטאות שיצאה מפי ח"כ בצלאל סמוטריץ' בעוד נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, חברתי השופטת מרים נאור ע"ה, טרם הובאה למנוחות. ח"כ סמוטריץ' כבר כשל לא פעם בהתבטאויות שיש בהן עלבון וריח גזענות. לדעתי הוא נופל בחטא שפוליטיקאים בכירים בזה אחר זה – והכל יודעים מיהם – כשלו בו, חטא היוהרה. יושב אדם בכבודו של עולם ומאבד את שיקול הדעת והמידות הטובות. היכן כבוד הבריות באתוס היהודי? היכן הציווי המובן מאליו, להיות מענטש? זו ציונות דתית? (מותר לי לכתוב כך, בלי להיות איש פוליטי; נולדתי לתוך הציונות הדתית המקורית ומשפחתנו לדורותיה חונכה בה). ח"כ סמוטריץ' הוסיף את הנשיאה המנוחה לרשימת הנשיאים "מחריבי" בית המשפט, לשיטתו. אפשר לבקר את בית המשפט, אך הכפשתו היא החרבת מעמדה של ישראל בעולם, כריתת הגזע. מעמדו של בית המשפט שלנו בעולם הוא שכפ"ץ לישראל, גם מול בית הדין הפלילי בהאג, לרבות בנושא הקרוב לליבם של מבקריו – ההתיישבויות ביהודה ושומרון.
על המשפט העברי: המשנה לנשיאה השופט ניל הנדל, שתרם בפסיקתו הן למשפט העברי והן למשפט ההשוואתי (הוא עלה כעורך דין צעיר מארה"ב), פורש. מי ששמם נזכר "ריאלית" כקרוב להסכמות למינוי, כולם מיומנים ואין בהם דופי, אך הרכיב הזה נעדר מהם. ודוק: אינני מדבר דווקא על מינוי של "דתיים", הגם שמרבית הבקיאים בנושא דתיים; גישתי למשפט העברי היא כאל אוצר תרבותי לאומי, היסטורי ועכשווי, שספק אם יש דומה לו בכל אומה ולשון. חשוב שמבית המשפט העליון תצא ככל הניתן תורת המשפט העברי, ושלא יהא זה "עסק של הדתיים", כמו שכתבתי בפסק דין בשעתו; ויש מועמדים מתאימים.
על מערכת החינוך והקורונה: אפשר רק לשמוח על כך שנמנעה שביתה והושגה הסכמה על הפטור מבידודים. כסבא לנכדים ראיתי מקרוב שנתיים של "תיזוז" בלתי אפשרי, שמי יודע אם לא ייתנו אותותיהן. כל שביל זהב של הסכמה מבורך תמיד, ומבורך כאן שבעתיים, לטובת בריאותם הפיזית והנפשית של אנשי החינוך ותלמידיהם.
