בשייח ג'ראח, השכונה שלא יודעת שקט או מנוחה, המתיחות גוברת בימים האחרונים לאחר שח"כ איתמר בן־גביר הקים בה את לשכתו הפרלמנטרית במחאה על הצתת ביתו של תושב השכונה, טל יושבייב. הערב יורד, ואחרי תפילה במסגד מתחילים תושבי השכונה להגיע למתחם. כוחות המשטרה המתוגברים היטב חוסמים את הכבישים המובילים ללשכה, ורק תושבי המקום מורשים להיכנס.
"חברי כנסת ואנשי ימין שלא מפסיקים להגיע ולחזק את ח"כ בן־גביר מתסיסים את השטח", אומר מחמוד אלסעאו, תושב השכונה מיום היוולדו. "אנחנו חיים פה תמיד בפחד, עם או בלי בן־גביר. המתנחלים לא מפסיקים להגיע לשכונה ולהפריע לנו ותמיד יש נזקים למכוניות או לבני אדם". אשתו, אום ראיד, נפצעה שלשום בהתפרעויות בין התושבים למשטרה. "אם בן־גביר יישאר כאן המתיחות תגבר כפליים", היא אומרת. "זה עוד יגיע לכל השכונות במזרח העיר, לכפרים הערביים ואפילו למדינות ערב. אני מקווה שהוא ייצא מכאן כמה שיותר מהר, שיהיה קצת שקט".
בני הזוג מספרים שהם ישנים כמה שעות בודדות בלילה, בגלל הפחד שמישהו יפגע בהם. למרות זאת, על הרעיון לעזוב את השכונה הם לא מוכנים לשמוע. "ההורים שלי היו פליטים ואני לא רוצה להיות פליט", אומר מוחמד ומוסיף: "נילחם עד הסוף".
לא הרחק משם, בביתו של טל יושובייב, נמצאים החברים שהגיעו לעזור לשקם את הבית אחרי שהוצת בליל שבת האחרון. יושובייב, שעבר להתגורר כאן לפני כשנתיים וחצי מטעמים אידיאולוגיים, מרגיש מחוזק מהח"כים ואנשי הציבור שבאים לתמוך בו ובמשפחתו. במתחם שבו הוא גר, ושבו הקים בן־גביר את לשכתו, הם המשפחה היהודית היחידה. רכבו הוצת כבר תשע פעמים, אבל גם הוא מסרב לחשוב על האפשרות לעזוב. "זו הצעה מבישה להגיד לי לצאת מכאן ולגור במקום אחר", הוא אומר. "כמו שאף אחד לא היה חושב להגיד לתושבי שדרות לעזוב. זה לא יקרה".
כמה מטרים משם גרה משפחת סאלם, שלאחרונה הפכה להיות המשפחה הפלסטינית הכי מסוקרת בתקשורת הערבית אחרי שבית המשפט קבע כי עליהם לפנות את ביתם, שבו הם גרים 60 שנה, עד סוף החודש. ידה של פאטמה סאלם בת ה־73 חבושה אחרי עימות עם פעיל ימין ביום שבו נפתחה הלשכה הפרלמנטרית סמוך לביתה. "לא נפסיק להילחם על צדקתנו", היא אומרת. "אנחנו בני המקום ואנשי השכונה האמיתיים". בבית גרות 18 נפשות. איברהים, בנה של פאטמה, מספר שהוא לא ישן טוב ומראה את רימוני ההלם שנזרקו לעבר חצר ביתם. "הילדים צעקו מפחד", הוא מספר, "אנחנו חיים בתוך גיהינום כרגע, אבל אנחנו לא נוותר".
ליד משפחת סאלם גרה משפחת נקיבי, שבסוף השנה ייקבע אם תפונה מביתה. "החיים שלנו מאוד קשים כאן", מספרת נזירה נקיבי, שעבדה בעבר אצל משפחות יהודיות במשק בית, "במיוחד בתקופה הזו, כשאנשים זרים מגיעים לכאן, מקללים אותנו ומציקים לנו. אנחנו רוצים לחיות בכבוד ובשלום, אבל כנראה שבצד השני לא רוצים".
במתחם השני של השכונה גרות שמונה משפחות יהודיות, ומולן ארבע משפחות פלסטיניות עם צווי פינוי. הוא שקט יותר, אבל המתח מורגש באוויר. כאן נזרעו במאי האחרון הזרעים למבצע "שומר החומות". התושבים ממהרים לבתיהם וניידות המשטרה עוברות במקום לעיתים תכופות. לא הרחק משם נמצא קבר שמעון הצדיק, שאותו פוקדים עשרות מבקרים מדי יום.
בני משפחת כהן, שגרה במתחם, חוו בדצמבר האחרון את הסכסוך על בשרם, כשהשכנה שגרה מולם ניסתה לדקור את האם מוריה ואת חמשת ילדיה. "אנחנו ממשיכים לגור בשכונה למרות הכל", אומר אב המשפחה דביר כהן. "האירוע קצת שינה לנו את אורח החיים, אנחנו לא מסתובבים בשכונה כשלא צריך והילדים נוסעים לגן ולא הולכים ברגל, אבל אנחנו מקווים שהשקט יחזור לשכונה. מכאן בטוח לא נזוז, אבל אני מקווה שהמשטרה תתאמץ קצת יותר".
