מאז מותו של אסי דיין לפני שמונה שנים מנסה בנו ליאור לעשות סדר בערמות הסרטים, הארגזים והקרטונים האינסופיים שהשאיר אביו, דולה מהם אוצרות. לאחרונה הוא נתקל בקופסת קרטון ובה 130 תמונות, שרובן לא פורסמו עד היום, מצילומי אחד הסרטים האהובים בתולדות הקולנוע הישראלי, "גבעת חלפון אינה עונה", בכיכובם של סרג'יו קונסטנזה, ויקטור חסון, סמ"ר רפאל מוקד (ג'ינג'י), שולקה, ג'חנון, וסרמן וכמובן שפרה ויעלי חסון וחרמונה.
"מאז מותו של אבא אני עובר על החומרים שהשאיר", אומר ליאור, "זה מין מסע מרגש בתחנות חייו דרך ניירת וארכיונים. לפני כשבועיים עברתי על עוד ארגז ומצאתי בו את אותם צילומים. חלק מחובבי חלפון המקצועיים עברו על התמונות, שפורסמו בעמוד הפייסבוק לזכרו של אבא, ואומרים שלדעתם יש שם גם סצנה שירדה בעריכה".
ערן ריקליס, מבמאי הקולנוע החשובים בארץ, שצילם את אותו אוצר, היה עוזר הבמאי של אסי דיין בסרט, שיצא לבתי הקולנוע ב־1976. "השתחררתי מהצבא באוקטובר 75', הייתי סטודנט שנה א' וחיפשתי עבודה לקיץ", הוא מספר, "אמא שלי אמרה שהיא מכירה את רות דיין והתקשרה אליה. קיבלתי טלפון מאסי לבוא לראיון עבודה. הייתי בטוח שאני בא להתראיין לתפקיד המפואר של מגיש תה וקפה, אבל אסי אמר לי: 'מה פתאום, אתה תהיה עוזר במאי ראשון'. אמרתי שאין לי מושג מה זה אומר, אבל אסי אמר: 'אל תדאג, תלמד תוך כדי עבודה'. באותה הזדמנות הוא שאל אם אני גם יודע לצלם. אמרתי לו שכן, כיוון שהייתי צלם סטילס מנעוריי. שמתי על עצמי מצלמה וצילמתי".
במשך שנים לא ידע ריקליס מה עלה בגורלן של התמונות. "התראיינתי בזמנו לסרט על הצלם יוני המנחם", הוא מספר, "ותוך כדי סיפרתי שיש לי סימפתיה לצלמי סטילס, שבדרך כלל בועטים אותם מהסט במהלך הצילומים, כי גם אני הייתי צלם כזה. יוני קפץ ממקומו ושאל אם יש לי מושג איפה הנגטיב של התמונות. התברר שהנגטיב התגלגל לפוטו ברחוב אלנבי, וכשהוא נסגר הם התקשרו אליו ונתנו לו אותם. מאז הנגטיב אצלי. זה אסי דיין במיטבו, כשהוא היה סופרסטאר. וכמובן שיש תמונות של הגששים, טוביה צפיר, ניצה שאול, מיקי קם וחנה לסלאו".
גברי בנאי (ג’ינג’י) ראה חלק מאוסף התמונות שמצא דיין. “ראיתי את החברים שלי לגשש, ואותי נותן לניצה שאול נשיקה במצח”, הוא אומר, “עד היום אנשים עוצרים אותי ומצטטים לי משפטים שלמים מהסרט. אנשים זוכרים אותו לא פחות טוב ממני”.
"גבעת חלפון אינה עונה", בכיכובם של בנאי, ישראל (פולי) פוליאקוב, שייקה לוי, טוביה צפיר, אושיק לוי ורבים ורבות אחרים, משרטט את ההוויה האבסורדית של שירות המילואים בצה"ל בתקופה שלאחר מלחמת יום כיפור. שמו של הסרט הוא פראפרזה לסרט הפטריוטי "גבעה 24 אינה עונה", שיצא למסכים כ־20 שנה קודם.
הרעיון הבסיסי לסרט נולד אצל דיין בחודשים שלאחר מלחמת כיפור, כשעדיין היה מגויס וישב חודשים חסר תעסוקה. הסרט, שתקציבו היה 300 אלף דולר (50 אלף יועדו לשכרם של הגששים), צולם בחולות ניצנים. את שיר הנושא ואת השיר "תן לשים ת'ראש על דיונה" כתב דיין עצמו.
