"העתיד הקרוב נראה קודר", אמר לנו אתמול חבר ישראלי המתגורר בסנט פטרסבורג. "לפחות אותנו, להבדיל מהאוקראינים, לא מפציצים. החיים שלנו עדיין שגרתיים פחות או יותר, עוד לא התחלנו להרגיש על בשרנו את מלוא ההשלכות של הסנקציות. המחירים בחנויות עלו אבל לא יותר מדי, כי עדיין יש מלאים ישנים. כאשר המחירים יעלו ממש נראה לי שכולנו נצא מדעתנו. כולנו שותפים לתחושה עצובה, שאנחנו עומדים בפני משבר גדול. אני אומר את זה גם על סמך השיחות שלי עם חברים לעבודה".
חבר ישראלי נוסף, איש עסקים ממחוז רוסטוב על הדון — שערב המלחמה אף התבדח איתי בסגנון, "אחי, אגיע לבקר אותך על טנק ואתן לך סיבוב" — נטש את רוסיה לפני שבועיים עם רעייתו וילדיו. "אני חייב לומר לך", אמר אתמול, "שרוב האנשים היו בשוק מוחלט. איש לא ציפה שהמלחמה הזאת — סליחה, 'המבצע המיוחד' הזה — אכן ייצא לפועל. היו כאלה ששמחו שהצבא הרוסי פלש ומתקדם, אבל אלה היו בעיקר צופי הטלוויזיה הרוסית. מי ששייך למעמד הביניים התחיל כבר לסבול. לא ניתן לצאת מרוסיה באותה קלות כמו בעבר. כאשר מטוסים שהיו בליסינג רוסי נוחתים בשדות זרים לא מאפשרים להם להמריא שוב. כתוצאה מכך רק חברות התעופה הרוסיות, שהמטוסים בבעלותן, מפעילות טיסות, וכתוצאה מכך המחירים זינקו פי 4.5. עוד סיבה לזינוק המחירים היא, שלא טסים מעל אוקראינה, וגם דרום רוסיה כולו סגור לטיסות. כמו כן, יש בעיות לאנשי עסקים שיש להם יחסי מסחר עם חו"ל: יבואנים מתקשים להביא סחורה לרוסיה ולשלם עליה. ליצואנים יש בעיה לשלוח סחורה ולקבל עליה תשלום ברוסיה.
"במוסקבה יש גם משבר נייר. בבית הספר היהודי נגמר הנייר למדפסת, ובסופרמקט אזל הנייר בקופות. בכל מה שקשור למוצרי מזון תוצרת חוץ, הבעיה קטנה יותר, כי המחסור קיים כבר מ־2014, כתוצאה מהסנקציות שהוטלו אז. עם זה למדנו להסתדר: הרוסים למדו לייצר גבינות, נקניקים ומעדנים למיניהם".
"באשר לגלישה בפייסבוק ובאינסטגרם שנחסמו — גם לזה יש פתרון. ניתן להכנס אליהן באמצעות שימוש ברשתות VPN. בסך הכל אפשר עדיין להסתדר ברוסיה. מדוע יצאנו? משיקולים אישיים. אשתי הייתה בלחץ מהמצב והחלטנו לקחת חופש. אני מבין שפעילות הקהילות היהודיות ברוסיה תהיה עכשיו מוגבלת: באירופה עיקלו את נכסיו של מיכאיל פרידמן ויהודים עשירים אחרים שהיו תורמים באופן קבוע, וברור שהם לא יוכלו לשוב ולתרום כמו בעבר. כולנו מקווים שתיפסק המלחמה ושהמצב יחזור לקדמותו".
