האנטומיה של הטבע // רותמן ג'וליה וג'ון ניקרש - תרגום: יפית ברנר - צלטנר
התוכנית של פרוספקט פארק בברוקלין, הייתה מהפכנית לשנת הקמתו, 1867. מתכנניו היו אדריכלי הנוף ווקס ואולמסטד, שתיכננו גם את הסנטרל פארק, ולמעשה זו הייתה הפעם הראשונה שנעשה שימוש במונח "אדריכל נוף". בעזרת תמונות נוף שצולמו ברחבי ארצות־הברית, התכוונו וקס ואולמסטד — ואף הצליחו — ליצור חיקוי מלאכותי של שטחים טבעיים ופראיים. לא מפתיע לגלות, אם כן, שהמאיירת ג'וליה רותמן חיה ממש בסמוך לפרוספקט פארק. 'האנטומיה של הטבע' שלה, על המפגש שהוא מייצג בין הטבעי למלאכותי, או ליתר דיוק, הייצוג היפה של הטבעי באופן מלאכותי והניסיון לאסתטיזציה של הטבע כמזור לנפש האורבנית העייפה — הוא כמראה כרוכה לחזון הפארק.
הפריט הנאה והריחני שלפנינו (לסוג הנייר הזה יש ריח מצוין) מחולק לשבעה פרקים: מהקרקע — הסלעים, המאובנים, ההרים והביצות, דרך מופעי השמיים, צמחים קטנים וחרקים, עצים, חיות — יונקים וזוחלים, ציפורים, מקווי המים ושוכניהם. חלק מהאיורים מפורטים — כמו זה של נוצות הציפור, או האנטומיה של הפרח. חלקם מלווים בטקסטים קצרים וענייניים — כמעט חפים לחלוטין מהתחכמויות — או בשמות בלבד, כולל השם הלטיני. בתיאורי היונקים מופיעות עובדות מעטות, אנקדוטליות. למשל, לצד המרמיטה הצפון־אמריקאית כתוב רק: "מרמיטות יכולות לטפס על עצים כאשר הן במנוסה". בין הפרקים יש המלצות להפעלות אמנותיות, כמו ציור נוף חופשי או הדפסת דוגמאות עלים.
הציורים של רותמן, שהם העיקר פה, מאירי עיניים ובעלי צבעוניות שקטה ונעימה. בעט ובמילוי צבעי מים, שהוא לעיתים מרושל במתכוון, הם מדויקים אך לא מאיימים ומשרים תחושה ביתית, או בהקשר זה — מבויתת. כל עמוד בו — כל טורף או עטלף — עשוי להיראות נהדר כשהוא ממוסגר בחדר הילדים או במטבח. בחירת הפונטים העבריים ראויה לציון, ואולי אף עולה על המקור בשילוב בין אסתטיקה נאיבית לבהירות הקריאה. 'האנטומיה של הטבע — כל מה שמעורר סקרנות בעולם הטבע' הוא חלק מסדרת ספרים שלמה של רותמן, שזה הראשון שתורגם ממנה, הכוללת, בציור ובמיפוי אובססיביים למדי, גם את 'האנטומיה של החווה', 'האנטומיה של האוקיינוס' ו'האנטומיה של האוכל'. לצד ספרים מאוירים וגדושים נוספים מסוגם, נדמה שאלו ספרים שמנסים להתמודד עם הריבוי והשפע של עידן המידע, בלי להידחק לאזורים קטגוריים שוליים (כמו עבודות דוקטורט בנות זמננו שנאלצות למצוא את מזונן בפתיתי אזוטריה שולית שטרם נחקרו), כלומר בוחרים לדבר על "לחם", להבדיל מ'תזונה או זונה — תפקידה של נשיקת הבגט בראשית המהפכה הצרפתית'. המילה 'סקרנות' שבכותרת המשנה של הספר, היא מילת מפתח בשיטות חינוך חדשניות, הרואות את תפקידן המרכזי בדגדוג קצות עצבי הסקרנות של הילד, שמשם כבר יסתדר לבד, בהינתן תנאים אופטימליים, כמובן. מצידה השני מייצגת מילה חיובית זו גם את חוסר האונים המסוים מול אשד המידע. הסקרן הוא המשכיל החדש: מפלצת חמודה ואוכלת־כל המנסה להסדיר לעצמה תפיסת עולם ונותרת תמיד כשחצי תאוותה בידה.
בעל כורחם מתדרדרים ספרים מסוג זה לא אחת ללקט עובדות טריוויה ללא חוט מקשר. ב'אנטומיה של הטבע', כאמור, זה קורה גם, אבל דווקא ביומרה שלו לתמונה כוללת, גם אם שטחית — מבטן האדמה עד לשחקים ואז שוב למצולות הים — יש משהו מחמם לב, מה גם שרותמן מודעת לכך שמדובר ב"גירוד קטנטן על פני השטח". החיסרון המרכזי עבור הרוכש העברי הוא שהספר מתאר את הטבע הצפון־אמריקאי מעורר הקנאה. רותמן בחרה, ובצדק, בחיות ובצמחים שאופייניים לסביבתה ורלוונטיים לקהל שלה, שעשוי להיתקל בהם בטיוליו. כך, בראש עמוד העצים נמצאת כמובן הסקויה ובאגף היונקים מככבים סנאים ודובים.
קשה לקבוע מהו הספר הזה ולמי הוא מיועד. בארץ מוציאה אותו 'צלטנר', הוצאת הבוטיק האיכותית לילדים. בארצות־הברית, שם יצא במקור ב־2015 — וכפי שמעידים המתכונים לריזוטו־חמציץ או למסכת פנים מאצות — הוא לא יועד לילדים, אלא נמצא באזור הרחב למדי בחנויות הספרים האמריקאיות: ספר טבע, ספר עובדות־כיף, ספר שולחן־קפה, אמנות, אקולוגיה, השראה. לקטגוריות אלו אפשר להוסיף כמה תגיות עדכניות יותר ומקומיות יותר: ספר פינטרסט, נגיעות וינטג', מתנות לאנשים שיש להם הכל, כיכר מסריק, פרקט, סוקולנטים, אמהות עם חולצות פסים ונעלי בד, אוכל אורגני, תאווה לניירות אריזה. כלומר, יותר משזה ספר קריאה או עיון, זהו חפץ נחשק, המתאים ככפפה לאוכלוסייה מסוימת, במעמד תרבותי ואקונומי מסוים, בעלת העדפות תרבותיות מסוימות ועיצוב פנים מסוים, כגון משפחות של הורים בהייטק או פרסום וילדים בגן יער. זו אוכלוסייה עירונית — בפועל או בלב — שכמהה לעולם קצת תמים יותר, קצת פראי יותר, אבל רק קצת. ושיצטלם טוב. •
