ציפי שביט, הגברת הראשונה של הבידור הישראלי, תחגוג מחר, 1 באפריל, יום הולדת 75. זה אולי נשמע לכם כמו עוד בדיחה מאחת מתוכניות היחיד שלה, אבל אין מישהי שראויה יותר ממנה להיוולד בתאריך הזה, שבו להומור יש תפקיד חשוב. כן, ציפי שביט של "איבדתי את אמא שלי", "ג'ינג'י" ו"ג'מבו", ציפי שביט של הפסטיגלים, מופעי הבידור, המופעים עם ספי ריבלין ואלי יצפאן, ועכשיו גם ציפי שביט השחקנית בהצגה "צניחה חופשית" בתיאטרון חיפה, כשלצידה לאורה ריבלין. לכבוד החגיגות צללנו איתה לתחנות החשובות בחייה, האישיים והמקצועיים.
"מאז לא הפסקתי לדבר"
"נולדתי ב־1 באפריל, שזה תאריך שהוא בין מצחיק למחייב, בלידת עכוז, שעד היום הוא חלק מפואר בהווייתי. הייתי ילדה קטנה, ממזרתה, ולפי דעתי, איך שיצאתי מבטן אמי, כבר אמרתי וולקאם עולם ומאז לא הפסקתי לדבר. עד גיל 12 גדלתי בנווה ים, קיבוץ מהמם על שפת הים. הייתי ילדה שאהבה לזוז ולדבר, ושהמורים אמרו עליה, 'יש לה פוטנציאל, אבל מה יהיה איתה?!' גדלתי עם אבא ואמא הכי טובים שיש ועם אח קטן, פרופסור לפסיכולוגיה, יהודה שביט. יהודה הוא גם אח שלי, גם אבא שלי, גם אהוב שלי, גם נחמה שלי וגם מישהו שאני יכולה להתייעץ איתו על כל דבר בעולם, כי הוא קומבינה פנטסטית של שכל, תושייה ומתיקות. בגללו הצלחתי לעלות מכיתה לכיתה כי רוב הזמן בבית ספר דיברתי, שרתי או רקדתי. כל עניין הלימודים נראה לי שולי. כשהייתי מקבלת ציון טוב, הייתי רצה עם המבחן וצועקת, 'אודי'לה, קיבלנו שמונה'".
"כולם הניקו את כולם"
"כמעט כל יום הייתי הולכת עם אבא שלי לבריכות הדגים במקום לבית ספר והיינו מדברים על החיים. הוא אמר לי שכשמישהו מת זה לא כואב לו, רק לסביבה. אותו הדבר עם טמטום. הוא לימד אותי שאם אתה מחייך יחייכו אליך בחזרה. אם אתה מחבק, החיבוק יחזור אליך. אני זוכרת את עצמי לובשת בגד ים קטן עם נקודות - אז עוד לא הייתה נטע אלחמיסטר - יורדת לים באחת וחוזרת הביתה בשמונה בערב. גרנו אחד ליד השני, כולם הניקו את כולם, וכולם ישנו עם כולם. בלילה ישנו בלינה משותפת, שלימדה אותנו את חשיבות הצורך לחיות עם אחרים ולחלוק איתם את הטוב ואת הפחות טוב".
"למדתי לצחוק במקום הנכון"
"ההצגה הראשונה שראיתי הייתה קרקס מדראנו בחיפה. ישבתי קרוב כדי שלא יסתירו לי, הרגליים שלי על הטריבונה. התחיל הנאמבר של הפילים. אבא פיל, אמא פיל וילד פיל שקשורים בזנב. פתאום הפיל הקטן נעמד עם רגל אחת על הטריבונה והשתין לי על הרגל. הלם. השתנה של פיל זה מכתזית. ראיתי את הקהל צוחק, ואיך שאני מבואסת לגמרי על הנעל החדשה והגרב הלבן, אח שלי אמר לי את המשפט היפה הבא: 'תראי איך מכל הילדות בעולם הוא בחר דווקא בך'. זה לימד אותי שאם אתה צוחק בזמן הנכון ובמקום הנכון במקום להתבאס, יש לך חתיכת מתנה. הסתובבתי לכולם, ילדה קטנה רטובה כל הרגל, קדתי קידה, ואז החלטתי שזה מה שאעשה בחיי. מסתבר שכל מה שאתה צריך בשביל חיים כאלה זה פיל קטן שישתין לך על הרגל".
"הקהל הוא כמו שמיכת פוך"
"כבר מגיל 17 רציתי להיות בלהקה צבאית. למדתי אז גיטרה וידעתי לשיר רק שיר אחד, Goodnight, Irene. לקראת גיל 17 וחצי שאול ביבר, האבא של הלהקות הצבאיות, הזמין אותי להיבחן. נעמדתי עם הגיטרה, בחורה שנראית כאילו התיישבה על פוף והפוף נשאר מחובר לה לתחת, ושרתי. ואז שאול ביבר אמר לי, 'היה יפה, אבל זה שיר שהחיילים במקרה הטוב יירדמו ממנו ובמקרה הכי פחות טוב יקיאו וילכו'. הוא לימד אותי את 'צ'יריבים צ'יריבום', כולל בית אחד בערבית, ואמר, 'תבואי בעד שבועיים'. עוד פעם התלבשתי, עוד פעם מיני, עוד פעם עם מודעות עצמית כאילו אני ביונסה. אחרי ששרתי כולם אמרו, 'הילדה הזאת היא עם ביצים של זלנסקי. איך היא עומדת פה ושוטפת לנו את המוח'. אבא שלי היה אומר לי שקהל זה כמו שמיכת פוך. בחורף, בחמש הדקות הראשונות, אתה מחמם אותה, ואחרי זה כל הלילה היא מחממת אותך".
"זה היה שלאגר ענק"
"באותם ימים המלחין רפי בן משה סיפר לי על השיר "איי לוסט מיי מאמי" והציע שנתרגם אותו לעברית. זה היה שלאגר ענק. אבישקי בעלי ראה אותי אז עומדת ושרה אותו, חיילת קטנטנה ושמנה, ואמר לעצמו, 'מה זה הכרית הזאת?' הוא לא תיאר לעצמו שהכרית הזאת תחמם אותו כבר 48 שנים".
"כמו שג'וליה רוברטס תצלצל"
"פשנל האגדי (המפיק אברהם דשא פשנל) הגיע לאחת מההופעות של הלהקה הצבאית, ואמר לי 'אני מחתים אותך'. זה כמו שעכשיו ג'וליה רוברט תצלצל אליי ותגיד, עושים סרט המשך לאישה יפה, ואת מחליפה אותי. ראיתי במשרד של פשנל את הפלקטים של אורי זוהר, טופול, הגשש החיוור, רבקה זוהר ויוסי בנאי, ואמרתי, הו מיי גאד, אני בקודש הקודשים. חודש אחרי זה עשינו את 'דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ' עם גדי יגיל, דבורה דותן ופופיק.
"אחר כך פשנל הציע לי להשתתף במופע של שירי הלהקות הצבאיות. בחזרה הגנרלית שרתי שיר של ברברה סטרייסנד, שמתי את הסקטים, וראיתי שאני מתקרבת ברמות שיא לחלון הגדול של קולנוע דקל. איך עוצרים? זה או שאני עפה עכשיו דרך החלון ונוחתת על הכביש כמו קקי ביום חם או שאני מתיישבת לעצמי על הרגל. הרגשתי כאבים נוראיים. אחד הרקדנים אמר, 'זה כלום, זה פשוט יצא מהמקום', החזיר לי את זה למקום, ורק החריף את המצב. גיבסו אותי לשלושה חודשים. הנפילה הזאת פתחה לי קריירה מפוארת של נפילות".
גם 50 שנה אחרי
"אחרי חודשיים שבהם ישבתי בבית מיואשת, שמעתי ברדיו ילד איטלקי קטן שר על טנגו. העברתי את השיר ליורם טהרלב הגאון שכתב לו מילים עבריות. פשנל העביר את השיר לכל תחנות הרדיו ויום למחרת כבר הופעתי עם הגבס עליי והג'מבו. בחלומות הכי ורודים שלי לא דמיינתי שאחרי 50 שנה עוד אשיר את הג'מבו והקהל ישיר איתי את כל המילים".
בין בראד פיט לג'ורג' קלוני
"אבישקי הוא הכלאה של בראד פיט וג'ורג' קלוני. נפגשנו בבריכה. הוא ראה חבית עם שנורקל, ככה הוא אמר, והתאהב. אמרתי, אלוהים, הוא חייב להיות שלי. חגגנו לא מזמן 48 שנה יחד. שאלתי אותו, 'אבישקי למה התחתנת איתי?' והוא שאל, 'ולמה את התחתנת איתי?' אמרתי לו, 'כי אתה מצחיק אותי'. 'חשבתי שבגלל שאני טוב במיטה', הוא אמר. 'אתה רואה שאתה מצחיק?!', אמרתי לו. 48 שנות נישואים וכל הקולות שהייתי עושה פעם בסקס אני עושה עכשיו כשאני קמה מהמיטה".
"אין מאושרת ממני"
"אסף נולד לפני 45 שנים והפך למרכז חיי. עוברות ארבע שנים ועוד היריון - תמרי משוש לבבי וחיי. הזמן עובר והילדים שלי כבר הולכים לצבא והחרדות נמשכות. אספי נסע להודו ואחר כך לקוסטה־ריקה, התחתן עם שנקי ונולדו לי מהם שלושה נכדים. בכל היריון נסעתי לקוסטה־ריקה להיות איתם בלידה כדי שהנכדים יבינו שאמנם יש להם סבתא מטורללת, אבל היא תעשה הכל בשבילם. לתמרי וטל כבר יש ארבעה ילדים ואין מאושרת ממני. אם הייתי יודעת שנכדים זה כזה דבר נהדר, הייתי יולדת קודם אותם".
"לא היה פרטנר כמוהו"
"חבר יקר שלעולם לא אשכח. כל פגישה איתו נגמרה עם צלע סדוקה בגלל החיבוק שהוא היה נותן לי. יום אחד הוא אמר: 'אני אחבק אותך כל כך חזק, שכל הצלעות השבורות יתחברו לך בחזרה'. אני חולמת עליו הרבה. בחלומי, הוא חוזר לדבר ואומר לי: 'ציפינקה, את חופרת, נגמרת לי הבטרייה'. עשיתי איתו אלף הופעות. אין ולא היה פרטנר כמוהו, מצחיק, מלבב, גאון קומי, עם הטיימינג הכי נפלא בעולם. אני זוכרת את העמידה הזאת של מסי שהייתה לו, והבדיחות הנפלאות. כשספינקה חלה הוא צלצל אליי לפני הניתוח בארצות הברית ואמר לי, 'אני מצחיק עכשיו את הרופאים'. שאלתי אותו, 'איך אתה מצחיק אותם באנגלית? בכל זאת, אתה מנחלת יהודה ולא מניו יורק', והוא אמר לי, 'עובדה'".
אורגיה על הבמה
"עוד גאון קומי מטורף ולא צפוי בדיוק כמו ספי. הופעתי איתו 150 פעם. להיות איתו על הבמה זאת אורגיה. להופיע עם יצפאן זה להופיע עם רופא, טייס, אח של מישל אובמה ובעיקר איש עם לב זהב. אני גם מתגעגעת לדודו דותן ולעוזי חיטמן. כשאני שרה בהופעות את 'הילד הכי קטן בכיתה', אני נזכרת איך עוזי צילצל אליי בשתיים בלילה ואמר לי 'בואי מהר, יש לי שיר בשבילך'. אמרתי לו, 'זה לא יכול לחכות עד הבוקר?', והוא אמר 'לא, כשיש משהו טוב אוכלים אותו מיד'".
חיבוק מריבלין
"את ההופעה ביום העצמאות בפני החיילים בבית הנשיא אני לא אשכח עוד הרבה זמן. המתרגמת לשפת החירשים אמרה לי אחר כך שזה היה היום הכי קשה שלה. היא לא עמדה בקצב שלי. אחרי זה אמרתי לרובי ריבלין, 'נשאר לי עוד חלום, לחבק אותך', והוא, בנדיבות ובחום, אמר לי 'בואי'. עליתי לבמה וחיבקתי אותו בהתרגשות".
התרגשות בימי קורונה
"רציתי שספי, אמא ואבא שלי ועוזי חיטמן ודודו דותן, כל מי שכל כך אהב אותי ופרגן לי, יהיו איתי שם. למרות שהטקסט שהייתי אמורה לומר היה כתוב, הרגשתי שאני חייבת להקדיש כמה מילים לסבים ולסבתות, ועוד בימי הקורונה, ואמרתי – 'לכל הסבים והסבתות שיושבים עכשיו ומחכים והכי רוצים לחבק – עוד מעט זה יקרה. עוד מעט ננשק אותם ונחבק אותם ללא הרף'".
