1 מתוך 78 ילדים מאובחן כיום על הרצף האוטיסטי. כמו כל נער או נערה בוגרים שמגיעים לגיל 18, גם הם רוצים להשתלב בחברה ולצאת לחיים עצמאיים, אך נתקלים בקשיים – מהגיוס לצה"ל ועד למציאת עבודה. "צעירים רבים על הספקטרום מוצאים עצמם בנקודת התחלה בעייתית", אומרת עו"ד ציפי נגל־אדלשטיין, מנכ"לית המרכז לטיפול וחקר באוטיזם — עמותה לילדים בסיכון. "עם השנים, בין השאר בגלל העלייה התלולה במספר האבחונים, העמותה הרחיבה את המענה לקבוצות גיל נוספות. ההבנה היא כי עלינו לתת לאנשים על הספקטרום ובני משפחותיהם מענה מלא לכל תקופה בחייהם, לכן הקמנו את התוכנית "מחישוב לשילוב" — להכשרה והשתלבות בתחום הפיננסים. התוכנית, בשיתוף האקדמיה לפיננסים BDO, מכינה את המשתתפים להשתלבות והשמה בשוק העבודה באמצעות הכשרה ייחודית ונגישה למבואות בתחום הפיננסים. בוגרי המחזור הראשון והשני כבר משולבים בעולם העבודה".
העמותה לטיפול וחקר באוטיזם הוקמה לפני 32 שנים, בין היתר על־ידי אודי רגאי, אבא לשני ילדים שאובחנו על הספקטרום. באפריל מציינים בעולם ובישראל את חודש המודעות לאוטיזם. "החזון היה לייצר מענה טיפולי לילדים רבים שאין להם לאן לפנות", מספר רגאי. דנה (33), בתו, היא כיום אחת מ־2,500 עובדי העמותה.
"קיבלתי אומץ"
הראל ליברמן (41) מקריית־אונו אובחן עם אוטיזם רק בגיל 37, ובמהלך רוב חייו התנהל במסגרות רגילות ואף שירת בצבא בתפקידים שונים. כיום הוא מתגורר בדיור בקהילה, ועובד שלוש שנים וחצי במרכז לטיפול וחקר באוטיזם, באגף הכספים.
"הקושי שחוויתי בחשיפת האוטיזם והקבלה העצמית מנעו ממני לקבל את העזרה לה נזקקתי", משתף ליברמן. "עברתי תהליך שלקח שנים עד שהחלטתי בכלל ללכת לאבחון ולקבל את כל התמיכות להן גיליתי שאני זכאי, כולל סיוע במקום מגורים ועבודה. גרתי בבית הוריי רוב השנים. לפני מספר שנים החלטתי לחפש עבודה, וכמו רבים היה צריך לכתוב קורות חיים ולהתכונן לראיונות. עבורי, כמאובחן עם אוטיזם, היה מדובר בתהליך ארוך וקשה. העבודה הראשונה שלי הייתה בדואר ישראל, במיון מכתבים. כשעברתי לדיור בקהילה חיפשתי עבודה שתהיה משמעותית יותר עבורי. את התשובה על כך שהתקבלתי לעבודה בעמותה לילדים בסיכון קיבלתי שבועיים אחרי הראיון. התחלתי בפרויקט תיוק והזנת נתונים במחלקת משאבי אנוש. אחרי חודש הכשירו אותי להזין נתונים של מטופלים, וכעבר שנה קיבלתי קידום נוסף. מלבד העלאת אחוזי המשרה שלי ל־70%, עברתי לסייע גם במחלקת גיוס תרומות וספירת התרומות לעמותה. שני התפקידים מצריכים הרבה מאוד דיוק ודיסקרטיות. האחריות מאוד גדולה. חשוב לעודד מעסיקים להעסיק בוגרים על הספקטרום. הם יכולים ליהנות מהיתרונות שיש לאנשים עם אוטיזם כמו היכולות להתמיד, לעבוד בעבודות שמצריכות ריכוז ועוד".
"חוויתי השפלות"
בני ווקספרס (37), המתגורר בדיור בקהילה בבאר־שבע, מועסק במחלקת הרכש של אוניברסיטת בן־גוריון. את העבודה הוא מצא לאחר שסיים את הקורס "מחישוב לשילוב". "בהתחלה לא ידעתי אם מעניין אותי התחום הפיננסי. עשיתי בעבר אבחון מקצועי שבדק איזה מקצוע פרקטי עבורי. אמרו לי שאני יכול לעבוד במשרד או במחסן ציוד, אבל למרות שהצלחתי בקורס הייעודי לא מצאתי עבודה כי לא היה לי ניסיון וגם כי דרשו רישיון נהיגה שאין לי. לשמחתי מצאתי את הקורס שסייע לי במציאת עבודה. למדתי אקסל ועוד תוכנות ומושגי יסוד מהעולם הפיננסי. החלק השני של הלמידה עסק בכישורי חיים ו־ויסות רגשי, כולל סימולציות על סוגים של טעויות חשיבה. למדתי איך לא להיפגע מכל דבר. לפני כן עבדתי כמוכר בחנות ומהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי. קרה לי שלקוחות העירו לי שאני עובד מאוד לאט, אז הבנתי שאולי הגיע הזמן לחפש משהו אחר. אני בעיקר אוהב לעבוד מול אנשים, אבל לא כמוכר. זה לא אני. פעם לקוח רצה לקנות משהו ואמרתי לו שאני צריך לחפש. הפכתי את החנות, חזרתי ללקוח ואמרתי לו שאני מצטער אבל אין לי את מה שהוא מחפש. הוא כעס והאשים אותי שלא חיפשתי טוב, למרות שהמנהל שלי בעצמו חיפש ולא מצא. התחושה שהייתה לי היא 'למה אתה לא מאמין לי? אני לא אומר יש או אין לפני שאני בודק'. בעבודה החדשה באוניברסיטה אני אחראי על רישום חשבוניות ומרגיש שאני מתעסק במה שלמדתי ולא חווה את ההשפלות".
"אוטיסט זו לא קללה"
אורי יצחקי (28) מכפר אדומים, שאובחן עם אוטיזם בגיל שלוש, עובד במשרד המשפטים תחת המשנה למנכ"ל המשרד. "כילד הרגשתי מאוד שונה, לא הצלחתי להיות כמו כולם. רק בכיתה ד' נפתחה כיתת תקשורת, שם תחושת השייכות שלי גדלה, אך עדיין הרגשתי שונה. בגיל 12 הרציתי בפעם הראשונה בבית הספר על אוטיזם. אמא שלי מאוד חששה מההשלכות וגם צדקה למרבה הצער. קראו לי 'אוטיסט' ו'מוגבל שכלית', אבל לא מצטער לרגע על ההחלטה לאזור אומץ ולספר את הסיפור שלי. עדיין יש לי חלום להיות עיתונאי, ואני כבר מגשים אותו חלקית ככתב באתר 'שווים'. אפילו זכיתי לראיין את רונאלדיניו. הכי חשוב לי להדגיש בחודש המודעות שאוטיסט זו לא קללה. יש לנו פוטנציאל ענק שלא רואים אותו, מגבלה יכולה להיות יתרון".
