מה אברך.
"אני לא אשכח את היום שבו המאסטרו יאיר רוזנבלום הביא לי את השיר. אמרתי לו, 'יאיר, איך אפשר לשיר מילים כואבות כאלה? מה, הקהל ישמע שיר עצוב כזה וימחא לו כפיים?' אבל כששמעתי את המנגינה הנפלאה התאהבתי, והשיר הזה הפך בן רגע לשלי. חרדת קודש נמסכה באוויר החדר. במשך תקופה ארוכה, כשנסענו לבסיסים, לא היה לי קל לשיר אותו. הפריע לי המשפט האחרון בשיר, 'אלוהים, אלוהים, אלוהים, לוּ אך בירכת לו - חיים'. עד שיום אחד פגשתי אב שכול שאמר לי, 'שכלתי בן במלחמת ששת הימים והשיר שהכי מנחם אותי הוא מה אברך. פתאום שאלתי את עצמי - בשביל מה עלית על בריקדות, והחלטתי לשיר את השיר בדרכי. במקום לשיר 'לא עוד יברכוהו', אני שרה 'עוד יברכוהו, עוד יבורך', ואני כל כך שלמה עם זה".
זמר שלוש התשובות.
"כשעבדנו על 'צץ וצצה', אלתרמן, משורר שהערצתי, הגיע לאחת החזרות. אני זוכרת שהוא לחץ לי את היד, ולמחרת הוא הגיע עם 'זמר שלוש התשובות' ואמר, 'את השיר הזה כתבתי בשבילך'. הייתי כל כך נרגשת".
סמים.
"חייתי בניו־יורק 13 שנים, מתוכן עשר במצב מאוד גרוע. שנים של הישרדות יומיומית. מועדון הפינג'אן היה העוגן שהחזיק אותי שם. מבחינת הקריירה, התקופה הזאת הייתה הנפילה הכי גדולה שלי. כשהייתי מסיימת את ההופעות הייתי הולכת לחפש את מנת הסם הבאה. הייתי כל הזמן טרודה באיך להשיג אותה. לא היה לי מה ללבוש, רק את הבגד שלבשתי, כי מכרתי את הבגדים בשביל עוד מנה. גרתי בבית מלון של הכי נזקקים בעולם. בסופו של דבר הכל לטובה, גם הרע מכל".
בדרך אל הכפר.
"אלמלא 'בדרך אל הכפר', הייתי מתה. גברי מזור, שהיה המנהל המוזיקלי של הפסטיגל, הוא שהציע למיקי פלד, המפיק, שאבוא לשיר את השיר. אנשים אמרו לו, 'מה, אתה משוגע?! היא חולה. היא גמורה'. אבל הוא לא ויתר. הוא הכריח את מיקי להגיע לניו־יורק. הם חיכו לי בגשם ואני איחרתי בשעה, ואחר כך שמעו אותי בפינג'אן. אני חבה להם את חיי. אומרים שלמזל יש שליחים בחיים והם היו וואחד שליחים. השיר שכתבו יורם טהרלב ונורית הירש נוגע בכל אדם, לא חשוב איפה הוא ולא חשוב לאיזה בור הוא נולד".
להקת הנח"ל.
"באתי לבחינות ללהקת הנח"ל, שהכי רציתי להיות בה, בטוחה שיקבלו אותי. שרתי את 'אדמה אדמתי'. יאיר רוזנבלום ודני ליטאי לא קיבלו אותי. באתי הביתה ואמא שלי אמרה לי 'חביבתי, הכל בסדר'. אחר כך שרתי בקבוצת מחול של סטודנטים בחיפה ומישהו מחיל הים הגיע לשם. הוא אמר לי, 'כשתתגייסי לצבא נדאג שתגיעי לחיל הים'. הייתי בטירונות חודש־חודש וחצי, ולא שמעתי מהם כלום. רצו שאני אהיה מ"כית. ואז, לקראת הסוף, אמרו לי להגיע לבסיס חיל הים. הצמידו אותי לאקורדיוניסט והודיעו לנו שנופיע יחד. די מהר יאיר רוזנבלום ודני ליטאי. נפגשו איתי, והשאר היסטוריה. על מבחני הקבלה ללהקת הנח"ל מעולם לא דיברנו".
אודי תורג'מן.
ההפתעות מגיעות אליך כשאתה בן 70. חשבתי לעצמי שמיציתי את מה שעשיתי על הבמה ושמחתי בחלקי. לא רציתי להמשיך למחזר את השירים הקלאסיים. ואז הגיע אליי שיר. בדרך כלל לוקח לי חודש עד שאני מקשיבה לשיר בפעם הראשונה. הפעם הקשבתי לו מיד. נדהמתי מהמילים ומהקול החם. צילצלתי לאודי ואמרתי, 'תן לי שבועיים, אני מגיעה לחזרה'. באתי מוכנה. בהקלטה ראיתי אותו מניח את ידיו על ראשו ואומר לי, 'אם תסכימי, אני הולך לבנות לך כתר של מלכה'. נפגשנו כל שבוע. ככה נוצרו שירים אחרי שירים ונולדו האלבום והמופע החדשים 'לשמוע את הלב'. אני כל כך נהנית מהעשייה כאילו שאני שוב בת 20".
לירון לב.
"אני חבה הרבה ללירון. הוא זה שנתן לי את האפשרות לחזור לבמה אחרי שנים שלא הופעתי. הופענו יחד שנים ולירון כתב לי שיר נהדר, 'תיקון כללי', שיר שישרוד הרבה זמן".
היחס לוותיקים.
"העם יודע מה עשינו. אני רואה את זה כשאני באה להופעות. הזיקה ביני לבינם נמשכה כל השנים, גם כשלא הייתי בארץ. לוועדות שקובעות מה יושמע יש טעם מסוים. חבל לי שהשירים החדשים שלי לא מושמעים הרבה, כי מדובר בשירים מטלטלים ומרוממים. זה יישמע אולי לא צנוע, אבל אני הייתי משמיעה ברדיו כל שעה שיר של הזמרת רבקה זוהר, בלי לבדוק אותה".
עד מתי.
"אמשיך כל עוד אהיה צלולת דעת ואדע בעל פה את השירים. סבתא שלי האריכה לחיות עד 95. גם אחותה. והן לא הפסיקו לפעול. סבתא שלי לא ישבה לרגע בלי שהידיים שלה עושות משהו - לרקום, לנפות אורז, לתפור. אני שמחה בכל פינה בבית הקטן שלי. שלמה קאלו רצה שאני אהיה אדם מאושר והוא הביא אותי להיות כזו".
