אולי קיים יקום אלטרנטיבי שבו יש הסבר מניח את הדעת איך לפתע ביום בהיר אחד יקומים אלטרנטיביים הפכו לאופנה הגדולה בהוליווד ונגזרותיה. קונספט ה"מולטיוורס" הוא טעם העונה ומופיע בחדש של מארוול, 'ד"ר סטריינג' בממדי הטירוף', בקודמו בסדרה 'ספיידרמן: אין דרך הביתה', וגם בסרט האינדי המדובר של התקופה: 'הכל בכל מקום בבת אחת' עם מישל יאו, בתור אישה שמגלה שיש גרסאות מוצלחות יותר שלה ביקומים אחרים.
בספיידרמן האחרון היה היגיון תאגידי־קפיטליסטי מושלם שהוביל לחיבור בין שלושה ספיידרמנים משלוש סדרות - הזכויות עליהם קפאו או הופשרו, אל תשאלו, מה שאיפשר שת"פ נדיר בין אולפנים שפעם התחרו זה בזה - אבל זה לבד לא מסביר את הבולמוס הזה בהעלאת הרעיון הישן־נושן מהפילוסופיה של לייבניץ של יקומים מקבילים ו"הטוב שבעולמות האפשריים". מה שברור הוא שאחרי שנים שמארוול ושות' התעקשו על עיקרון של "גן נעול" - כלומר מה ששלנו רק שלנו - עכשיו הם מגלים את הקסם של עולם רב־נרטיבים ואמיתות אלטרנטיביות ואינספור יקומים, אינספור גיבורים אפשריים, אינספור טראומות־עבר שונות שיצרו אותם, ואינספור דרכים לתאר אותם (אנימציה, פלסטלינה, שחקן חתיך כזה או אחר). שילמדו זה מזה ויתחבקו בסוף.
וכאן - גם ב'ד"ר סטריינג'', גם ב'ספיידרמן' וגם ב'הכל בכל מקום' שצריך להיות הנועז והבוגר מבין השלושה - מתגלה השמרנות המעצבנת של הוליווד והמוגבלות שלה. למשל, ב'ד"ר סטריינג'' החדש בנדיקט קמברבאץ' נוסע לממדים אחרים ומגלה ששם סטריינג' מעצבן קצת יותר או פחות, אבל הוא עדיין הגיבור. ספיידרמן אולי בסרט אחד עם חברה שחורה ובשני לבנה, אבל הוא עדיין ילד חתיך שרק רוצה להציל אותה. ומישל יאו ב'הכל בכל מקום' מגלה שבכל הממדים היא צריכה להתמודד ולהשלים עם הבת שלה. אווווווו. לנסוע לממד אחד שבו ספיידרמן, מישל וסטריינג' הם נבלים או סתם משעממים? חלילה.
ביקום שלנו בינתיים, שבו פוטין טוען שנשיא יהודי הוא נאצי, שבו טראמפ וביידן מאשימים זה את זה בהפיכה, וג'וני דפ ואמבר הרד מתעקשים כל אחד על מציאות הפוכה שבה האחד מלאך והשני מפלצת, אפשר גם לצפות שהוליווד תתאר את האימה האמיתית של מציאויות שנוזלות זו לזו ומתחרות זו בזו. אחרת זה סתם גימיק חמוד שיישכח עם טעם העונה הבא.
