יצחק / נקראתי על שם סבא שלי, אבא של אמא. גם הוא היה פייטן וחזן בכורדיסטן. דורות־דורות במשפחה שלנו עוסקים בזה, גם אבא שלי. ואני גם יודע שהיו להם קולות יותר יפים משלי (צוחק). כשהיה בארץ גל של מוזיקה יוונית אמרו לי, תשנה את השם לקלאס, מלאס, מה לא. אמרתי חבר'ה, אני לא משנה את שם המשפחה שלי. נולדתי קלה וכל ימי חיי אשאר קלה.
מעברת תלפיות / גרתי שם עד גיל עשר, אני זוכר צריפים־צריפים. היינו 12 ילדים ואמא בשני חדרים, המון מזרנים. אמא הייתה יוצאת לעבוד בשלוש־ארבע בבוקר, לנקות בתים של אנשים. למשל, את הבית של ההורים של יוסי שריד. היא עבדה אצלם 40 שנה. היא הייתה מביאה לי נעליים ובגדים מהם. אם אני אגיד לך כמה לילות הלכתי לישון רעב, לא תאמיני. אחר כך העבירו אותנו לשכונת קטמון לבית בן שני חדרים, ושם אמא שלי נשארה עד שהיא נפטרה. היה איזה קצב אשכנזי שאמא הייתה שולחת אותי אליו כי היו שם אנשים שהייתה להם יכולת - לא רוצה להגיד אשכנזים - הם בחיים לא אכלו רגליים של עופות. הוא היה לוקח את כל הרגליים, שם לי בשקית וזה מה שהיינו אוכלים. אמא הייתה מנקה אותן, מבשלת בפרימוס במים כי לא היו גז או מקרר. ואז מקלפים אותן ואוכלים. כשאני מספר את זה לנכדים הם ישר אומרים, איכס סבא, איך יכולתם. אבל מי שגדל בילדות כזאת יכול. ואני לא מתבייש בשום דבר. לא גנבתי בחיים.
אבא אהרון / בגיל שלוש התייתמתי מאבא, הוא קיבל אירוע מוחי. אמרו שכשהוא היה מתפלל בבית הכנסת כולם היו בוכים מהקול שלו. זאת אומרת יש משהו בגנים. כל האחים שלי כולם חזנים ופייטנים, האחיינים שלי כולם נגנים. אבל כילד הייתה לי ילדות הכי קשה בעולם. ומי שגידל אותי והיה לי כאב זה מורי ורבי רחמים עמר.
הקטמונים / בגיל עשר בא חבר וקורא לי כי בא מגלה כישרונות, כולם בבית כנסת כבר ידעו שאני שר יפה. אז וואלה הלכתי. זה היה המזל של החיים שלי. כולם עמדו בשורה. 20 ילד. זה היה כמו כוכב נולד אבל בצורה אחרת. רחמים עמר היה מלחין ופייטן שכל החזנים גדלו על ברכיו, והוא לקח רק אותי. שאל, איפה אתה גר? שאל, אבא שלך בבית? אמרתי, כן. לא ידעתי מה הוא רוצה לעשות וגם התביישתי שאין לי אבא. הוא לקח את היד שלי וככה הגענו אליי הביתה ואני עם ראש למטה. אמא פותחת את הדלת, רואה מישהו לבוש חליפה. הוא אמר לה: גברת, יש לך כאן ילד מחונן. אני רוצה לדבר עם האבא. ואמא אמרה, הוא ילד יתום. אני לא אשכח לעולם איך אמא שלי משתטחת ומנשקת לו את הרגליים כדי שיטפח אותי. בא מישהו משמיים ואומר: אני אלמד את הקטנצ'יק שלך שלא יגיע חלילה לתרבות רעה.
אמא שרה / החיים שלי זה אמא שלי. 50 שנה אישה אלמנה מגדלת 12 ילדים. לפעמים אני שואל את עצמי איך היא גידלה אותנו? היו לה חיים מאוד קשים. לא מאמין שיש אישה כיום שיכולה לחיות ככה, אבל הפליא אותי כמה היא הייתה אופטימית. והנה כמה היא צדקה. היא זכתה לראות אותי מצליח ולא הייתה גאה ממנה.
בר־מצווה / רחמים עמר גם עשה לי בר־מצווה והביא את ג'ו עמר ומאיר לוי. היו בבר־מצווה 50 איש, והיו את הבגטים האלה שחותכים לחתיכות ושמים ביצה ומלפפון חמוץ. רחמים גם קנה לי תפילין וציצית. ופנה לד"ר יוסף בורג שהיה אז שר הפנים, אבא של אברהם בורג, ואמר לו, יש ילד יתום מוכשר שאין לו כסף לקנות כלי נגינה, ובורג תרם כסף.
יוסף בורג / 40 שנה אחרי הסיפור ההוא פגשתי את יוסף בורג ברחוב ואז אמרתי, ריבונו של עולם, אתה מפגיש אותי עם האדם הזה. ואני אומר לו, ד"ר בורג שלום. והוא עונה, שלום־שלום. ואמרתי, אני יכול לנשק לך את היד? עכשיו אמצע הרחוב. הוא לא הבין מאיפה בא המדרוב הזה! משוגע! ואז אמרתי לו, ד"ר בורג אני נדרתי נדר שכשאני אפגוש אותך אני חייב לנשק לך את היד. חטפתי את היד ונישקתי אותה. התחלתי לבכות מהתרגשות. הסתכלתי עליו עד שהוא נעלם ליד מלון המלכים. פנה ימינה ונעלמו עקבותיו. הוא נפטר לא הרבה זמן אחרי.
בית"ר ירושלים / הייתי בקבוצת הנוער, מחזור מעל אורי מלמיליאן, שחבר שלי עד היום. אנחנו בקשר שנים. גם עם אלי אוחנה. עשיתי לבית"ר גם שיר עליהם עם המוזיקה של השיר שלי 'מאמי מאמי': "מלמי מלמי מלמיליאן". היה לי עתיד גדול בכדורגל, הייתי ברמה גבוהה מאוד. אבל יום אחד איחרתי לשיעור אצל רחמים עמר, והוא חיכה. ואמא שלי הרגה את עצמה בבכי. אמרה: אם אתה רוצה שאני אהיה אמא שלך, אתה עוזב את הכדורגל והולך להיות מוזיקאי. אפשר להתפרנס מזה. כדורגל בסוף הרגליים שלך יתעקמו, תקבל מכה בגב. הבכי שלה קרע לי את הלב ואמרתי, אמא לפני הכל.
מועדון הפלקה בתל־אביב / בהתחלה התלבטתי אם להופיע שם, כי הייתי מופיע בעיקר באירועים, חתונות, בר־מצוות. ואז באו אליי הביתה ואני אדם שמאוד אוהב לכבד. אמרו לי, איך אתה לא מופיע אצלנו? זה היה כמו קיסריה של היום. מבין המועדונים הוא היה הכי יפה.
זוהר ארגוב / היינו מופיעים הרבה יחד. הייתי עולה אחריו, וכשהוא היה מזמין אותי לבמה הוא היה אומר, אני רוצה להזמין את מורי ורבי, קשה לי להגיד את זה - איציק קלה. זה היה מאוד מרגש אבל קצת מביך. אמרתי, זוהר אל תגיד את זה. תגיד 'חברי'. הוא ענה לי, איציק, אתה מורי ורבי. הוא היה אדם מקסים, בניגוד לכל מה שדיברו עליו וזוכרים, הוא היה נשמה טובה. היינו נפגשים אצל יהודה קיסר ואני זוכר שאמרתי לעצמי איזה הבדל זה בין ימים שהוא מסומם לבין ימים שהוא בסדר. אתה רואה אדם נורמטיבי אדם עם נשמה טובה, רק מעשן סיגריות, שותה קפה. ואז אתה רואה אותו למחרת ואתה אומר, זה לא אותו בן־אדם. זה היה משהו קיצוני. השינוי שלו. מה אני אגיד לך, סמים זה בעיה קשה מאוד. לאיפה הוא היה יכול להגיע אם הוא היה חי היום? כשזוהר היה בירושלים הוא היה בא אליי הביתה בשבתות ללמוד את שפת המקאמים. ידע שאני שומר שבת. לצערי הוא לא הספיק ללמוד הכל. והוא מעולם לא דיבר איתי על ההתמכרות שלו. אני חושב שמולי הוא התבייש.
אולם שמחות בני משה, ירושלים / יום אחד זוהר צילצל שאני אחליף אותו בהופעה בחתונה באולמי בני משה. הוא מתקשר ונשמע גמור, אומר: איציייייק אחייייי, אני מבקש ממך תעשה לי טובה, אני לא יכול להגיע. אמרתי לו, על המזל שלך אין לי הופעה היום. אבל תבוא, רק תראה את עצמך. באתי לחתונה, שאלו, מה, באת להפתיע? אמרתי, חבר'ה אני באתי לשיר לכם. אל תשאלו הרבה שאלות. אני רק מבקש בכל לשון של בקשה - כשזוהר יגיע, לא לדבר איתו מילה, להושיב אותו שולחן לידי.
זוהר הגיע אחרי שעתיים. גמור. והאנשים כיבדו את מה שאמרתי. מזל שבאתי כי הוא לא היה מסוגל לשיר. אני זוכר הופעה איתי בירושלים שאנשים זרקו עליו כמויות של שטרות, והוא לא התכופף להרים את הכסף. אמר שיחלקו את זה לנגנים ולסבלים ולהגברה. אני כמובן לא לקחתי. מסכן, תאמיני לי.
קורונה / חליתי פעמיים, פעם אחת קשה פעם אחת קל. שאלתי חבר למה הקורונה הגיעה אלינו, הוא ענה לי שזה בגלל השפע שאנחנו חיים בו. הקב"ה מזהיר אותנו: איפה שיש שפע בעולם - ואין שפע כמו בישראל - תשמרו על זה. תהיו צנועים. קצת שכחנו מזה. ומה שאני מציע למי שיש לו קורונה זה לשתות הרבה מים. אבל רק מים!
הפיגוע / עשר השנים האחרונות היו הכי קשות בחיי, אז מה זה קורונה. ב־2012 אשתי נפצעה בפיגוע חבלני ומי שנהגה ברכב זו הבת שלי שהיא בטראומה עד היום. 15 יום שאשתי בכלל לא הייתה בעולם הזה. בהדסה אמרו שאין סיכוי שהיא תחיה. חצי ראש שלה נפגע מאבן גדולה שזרקו על האוטו. התחננתי לבורא עולם, הלכתי למקובל גדול מאוד והוא אמר לי, אחרי 15 יום היא תתעורר, ובאמת אחרי 15 יום היא התעוררה. עברתי תקופה קשה מאוד של שיקום איתה. יום ולילה בבתי חולים. היא עדיין לא בתפקוד מלא, ויש לנו עובדת זרה בבית. אבל ברוך השם היא מדברת, היא איתנו. טראומה זה דבר שלא חולף. וזה פגע בילדים, במשפחה. אני לא מאחל את זה לאף אחד. והבת שלי עדיין בטראומה נוראית מהאירוע. היא ראתה את אמא שלה גמורה לה בין הידיים. היא ראתה את המחבלים מולה. זה לא יעבור לה בחיים. היא בטיפולים ופסיכולוגים. ואני אומר על הכל ברוך השם. אז נשארו לנו הדברים הטובים. אבל רק נגמר הדבר הזה ואני קיבלתי את המחלה הקשה.
המחלה הקשה / קשה לי להגיד את המילה הזאת, המחלה. ארבע שנים לא הייתי בעולם הזה ממש. לא האמנתי שאוכל לחזור לדבר וכל שכן לשיר. הטיפולים היו כל כך קשים. ירדתי 32 קילו, הייתי גמור. חמישה חודשים לא אכלתי אוכל, חייתי על גלידות ושומן של חלב. שכן שלי פרופ' אבי ריבקינד היה בא וחובש אותי אחרי הטיפולים. יש פרופסור מלאך בשם עמיחי מאירוביץ והוא טיפל בי במחלה הקשה הזאת. מלאך.
מתברר שהגידול היה כבר סנטימטר ממיתרי הקול. אבל עם כל התפילות שהתפללתי - הקול חזר ברוך השם. אני מדבר על זה ואני עם דמעות בעיניים מהתרגשות.
קברי צדיקים / אנשים צריכים להבין שצער ודיכאון מביאים חולי לאדם. אחרי מה שקרה לאשתי ציונה הייתי בצער נוראי, בדיכאון. יצאתי בלי כדורים. הכדורים שלי זה מוזיקה, תפילה ואמונה. לא היה קבר של צדיק אחד שלא השטחתי עליו ובכיתי כמו ילד קטן שריבונו של עולם רק תן לי לשמח את עם ישראל, תחזיר לי את הקול שלי. וכן, ביקשתי גם לעשות קיסריה. זה לא בושה.
רובי ריבלין / ריבלין הזמין אותי לשיר בבית הנשיא את 'שבחי ירושלים' ולא הצלחתי להגיד לא למרות שהייתי במצב לא טוב במחלה. נשיא המדינה! אמרתי אלוהים, תן לי רק את הכבוד לשיר לו. הוא הצטלם איתי, ואמרתי שמכאן אני אהיה עוד יותר חזק. בנקודה הזאת היה השינוי.
קיסריה / הופעתי בקיסריה לפני חודש, עשיתי את זה בשקט, בלי יותר מדי פרסום כי לא ידעתי איך יהיה. חששתי. היא הייתה סולד־אאוט. כשחזרתי להופעות הייתי המום מכמויות החום והאהבה. לפני שעליתי לבמה עמדתי רגע בצד ובכיתי עם עצמי. אמרתי, ריבונו של עולם אני עולה להופיע מול 4,000 איש, זה אני? מה אני בחלום? איפה אני נמצא?
עומר אדם / עומר גדל לי על הברכיים. סבא שלו שמואל חבר שלי ובן בית אצלי ואני אצלו יותר מ־40 שנה. יש לו לב וזרועות פתוחות. הוא היה עושה מלא מסיבות. ישבתי אצלו עם רבין איזה 20 פעם. איזה אדם מדהים הוא היה. גם אמנון ליפקין. כשעומר היה ילד נתתי לו לשיר איתי. גם כשהופעתי בקיסריה לפני 15 שנה, כשעוד לא ידעו מי זה עומר אדם. גם בבריכת הסולטן העליתי אותו לשיר איתי. עומר התחיל עם המוזיקה המזרחית ומשם הוא לבד יצא לים־תיכוני. זה לא רע, זה פשוט אחרת. ואני מאוד שמח בהצלחה של עומר אדם. מרגיש שההצלחה שלו היא ההצלחה שלי.
