יוקר המחיה והתוכניות הכלכליות הם הנושאים שהכי משפיעים על ההחלטה של הציבור למי להצביע - כך עולה מסקר שערך בשבוע שעבר המכון הישראלי לדמוקרטיה. במקביל, כל המפלגות מבטיחות שהן יורידו את העלויות הגבוהות של המוצרים והשירותים. אבל זה לא מספיק.
כדי להבטיח לישראלים איכות חיים, חייבים לטפל גם בצד השני של המשוואה: ההכנסה הנמוכה של רוב העובדים במשק. אילו ליותר ישראלים הייתה אפשרות להגדיל את שכרם באופן משמעותי, הם היו יכולים להתפרנס בכבוד ולשפר את רמת חייהם. הצורך הזה חייב להתמלא במקביל לריסון עליית המחירים.
המציאות היא שהמשכורות בישראל נמוכות מדי. השכר הממוצע במשק, שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אינו משקף את המשכורות של רובנו. השכר הגבוה של עובדי ההייטק מושך את השכר הממוצע כלפי מעלה למרות שהם מיעוט מוחלט: פחות מ־10% מהעובדים במשק.
הסיבה לכך שרוב השכירים בישראל אינם מרוויחים מספיק, בטח לא לאור לנוכח יוקר המחיה, היא שלכ־1.5 מיליון ישראלים אין מיומנויות מקצועיות לעבודה שמאפשרת קידום, התפתחות ויכולת השתכרות נאותה. למרבה הצער, כמעט אף אחד לא מדבר על זה, בטח לא המפלגות. זה אפילו לא ממש נחשב בעיה לאומית. הניתוח המכאיב הזה הוא בעיקר נחלתם של כלכלנים ומומחים, למרות שמדובר באחת הבעיות הגדולות שלנו.
מדוע? כי בעשורים האחרונים כל הממשלות, ימין ושמאל, טיפחו את הבעיה. חשבו שמספיק להשקיע בסבסוד לימודים באקדמיה, כדי להבטיח לאנשים עבודה ולמדינה פריחה כלכלית. אלא שללימודים במוסדות להשכלה גבוהה מגיעים כמחצית מהבוגרים בכל שנתון - נתון גבוה מאוד יחסית לעולם, ועדיין רק חצי.
מה קורה עם המחצית השנייה? שכחו אותם בבית. אלה אותם 1.5 מיליון ישראלים שאין להם מיומנויות מקצועיות או השכלה אקדמית, שמאפשרות להשתלב בעולם העבודה המתקדם של ימינו ולהתפרנס בכבוד - והם זקוקים ללימודים מקצועיים על־תיכוניים איכותיים ורלוונטיים שיכשירו אותם לכך.
במדינות המפותחות מסבסדים לימודים מקצועיים לכל המעוניין. ברור שם שמדובר באינטרס לאומי שמבטיח פרנסה ראויה ומוביליות כלכלית וחברתית לפרט ושגשוג למשק ולחברה כולה. רק בישראל חושבים כבר שנים שמדובר בהשקעה מיותרת וייבשו את מערך ההכשרות המקצועיות. התוצאה היא שנוצרו כאן שני מעמדות - עובדים משכילים ומקצוענים שמרוויחים טוב, ועובדים שאין להם כישורים שמאפשרים להרוויח הרבה מעל שכר מינימום. את המציאות הזו חייבים לשנות.
אם הממשלה הבאה תרצה להתמודד באמת עם יוקר המחיה, יהיה עליה להזרים לפחות מיליארד שקלים בשנה לפיתוח מיומנויות עובדים. היא תצטרך לשדרג את הפעילות הממשלתית בתחום ולייצר מערך תעסוקה לאומי, שיבטיח קורסים רלוונטיים לצורכי המשק, העובדים והמעסיקים. המדיניות הזו תחזיר את עצמה בריבית דריבית - אם בתשלומי מסים ואם בחיסכון בתשלומי קצבאות. כאשר יותר ויותר ישראלים ישתלבו בעבודה במקצועות מתגמלים, יוקר המחיה יכאב פחות לרבים. והדרך לעבודה כזו עוברת דרך השקעה של המדינה בחסרי מקצוע, מובטלים, צעירים שאינם הולכים לאקדמיה ועובדים בשכר נמוך.
אז מועמדים יקרים, במקום לדבר על יוקר המחיה - דברו על עבודה. תתחייבו להשקיע בפיתוח עובדים, גם כדי לצמצם את פערי השכר העצומים שמובילים לפערים חברתיים בלתי נסבלים, וגם כדי לספק לכל מי שרוצה וזקוק לכך שכר ראוי ומשמעות לחיים. בדרך, אפילו תבטיחו צמיחה כלכלית ורווחה למדינה.
עו"ד טלי ניר היא מנכ"לית עמותת "121 - מנוע לשינוי חברתי", המובילה את שותפות "המקפצה - המטה להשקעה במקצועות המחר"
