ברק לופן ז"ל, שנרצח בפיגוע הירי ברחוב דיזנגוף בתל־אביב לפני כחמישה חודשים, חיכה לראות את בתו יובל מתחילה ללמוד בבית הספר. "הוא ממש התרגש ורצה ללמד אותה ולשבת איתה על שיעורי בית", מספרת אלמנתו דנה פאר לופן.
מדי שנה ב־1 בספטמבר ברק היה לוקח את יובל ואת אחותה עמית לגן, בזמן שדנה קיבלה את התלמידים בבית הספר שהיא עובדת בו כיועצת חינוכית. השנה, לראשונה, הוא לא יהיה ברגע המרגש. "יובל שאלה אותי 'אמא, רק את תלווי אותי לכיתה א'?'", אומרת דנה, "עניתי שאמא איתה כל הזמן, והרוח והגב של אבא מאחוריה. עברו כמעט חמישה חודשים, אבל זה מרגיש שעבר הרבה יותר. דור הבן הקטן שלנו התחיל ללכת, בשבוע שעבר חגגנו יום הולדת 4 לעמית ועכשיו יובל עולה לכיתה א' וברק לא פה כדי לראות את זה. החוסר שלו מורגש כל יום".
מאז הפיגוע דנה מנסה למלא גם את המקום של ברק בתא המשפחתי שלהם ולתת לשלושת ילדיה כמה שיותר רגעים של שמחה ואושר לצד הזיכרון והערכים שהשאיר אבא. "היינו צוות והיינו לב אחד וזה גם מה שהילדים הרגישו בבית. כל אירוע אנחנו רוצים להמשיך לציין בעיקר עבור הילדים, לשמר את המקום השמח והחי והנוכח פה, כי אני יודעת שזה היה ברק, זה החלק החי שבו שאני חייבת להמשיך", אמרה.
את יומה הראשון של הבת הבכורה יובל בבית הספר, היא תעשה בלי אבא ובליבה, לצד ההתרגשות מכיתה א', ישנו גם כאב גדול. "היא שאלה 'מי ישב איתי על שיעורים בחשבון?' ואמרתי לה 'אני אשב איתך', היא אמרה 'אבל אבא יותר טוב במספרים', אז אמרתי 'נכון אבל אמא תתאמץ ותשב איתך'", מספרת דנה. "אני כל הזמן אומרת לה שאבא גאה בה על הדרך וההתמודדות שלה. נלווה אותה לכיתה א' אני והסבים והסבתות שלה ואני מאחלת לה שתהיה מאושרת ושמחה ותדע שתמיד אמא פה איתה".
