מילים ולחן: שבק ס'
מוקי (דני ניב): "הייתה תחרות שזכינו בה ברוקסן. אחריה קיבלנו טלפון מהבעלים של המועדון. הוא הזמין אותנו לפגישה והציג לנו את איציק ליכטנפלד שהיה המנהל של זקני צפת, ניהל קצת את משינה במפלצות התהילה. והם מדברים איתנו על זה שרוצים להחתים אותנו ולעשות אלבום".
חמי (כפיר ארצי): "אבל אין שירים".
מוקי: "זה שרוצים לעשות אלבום היה נשמע לנו הזוי. אנחנו לא מקושרים, אבל בסוף זה נשמע הכי טבעי, ומשם הדברים התחילו להתגלגל להופעות ועניינים ולשיר 'אימפריה'".
מירו (עמיר ירוחם): "זוכר שישבו אצלי בבית חברים וכל אחד הביא שורה ואומר אה, זה מצחיק. ואחד שולף מילה מקומיקס של דודו גבע. ככה לאט נוצר השיר. ילדים בני 17 על גג העולם עם מלא טסטוסטרון. ליכטנפלד אמר, צריך ללמד אותם שיש יותר משלושה אקורדים. הביא לנו את רע מוכיח. היינו בלי רישיון אז שכרו לנו את המתנ"ס ביבנה והתחלנו לעבוד. היה קשה להבין את המילים של 'אימפריה', סלנג שלנו שאף אחד לא יכול היה לדעת מה אנחנו אומרים".
מוקי: "השיר הזה הוא עלינו, על הצחוקים של החבר'ה, בדיחות פנימיות של בני 17".
מירו: "מצד שני כן ניסינו להיות קונטרסט למה שקורה בארץ. היה את אביב גפן ששר שירים רגישים ועדינים. אנחנו רצינו להיות בועטים וחיפשנו את כל המילים שאסור להגיד ונשמעות פרובוקטיביות".
מוקי: "טל ברמן היה הראשון שהשמיע אותנו בגלגלצ בתוכנית שלו. הוא שם את 'בעסקי השין' ואמר, מה זה השיר המטומטם הזה".
מי המציא את שם הלהקה?
מירו: "לפי דעתי אני. כשניסינו לפצח את הראפ הבנו שאנחנו צריכים להמציא סלנג. הייתה לנו תשובה פופולרית לכל מיני שאלות, שאמרה: שופים, בופים קטעים וסחתיינים. משם באו ראשי התיבות של שבק ס'. נשמע מיליטנטי, מתכתב עם השב"כ, ובא יפה עם הלוגו".
מילים: מאיר אריאל ושבק ס', לחן: יוסי פיין, שבק ס' ושלום חנוך
מוקי: "האלבום הראשון נגנז. איציק ליכטנפלד החליט שזה לא מספיק טוב. ואז הייתה לו הברקה. הוא נסע לניו־יורק והביא לארץ את יוסי פיין, בסיסט ישראלי שניגן בעיקר בעולמות הג'אז אבל הספיק לעבוד עם אמנים כמו לו ריד. הוא הפיק שנה קודם את האלבום של האדמו"ר (נייג'ל האדמו"ר, מחלוצי ההיפ־הופ בארץ). אנחנו בחדר חזרות, איציק נכנס עם בחור שיש לו ראסטות. הוא עמד בצד ולא אמר מילה. מקשיב, ואז הוא בא לנגן ומדגים משהו. בסוף החזרה איציק מציג לנו את יוסי פיין ואומר הוא יפיק את האלבום מחדש. יוסי שמע חומרים, אמר שחסר שירים וביקש לייצר שיר עם פזמון מוכר.
מירו: "הגענו בהתחלה אפילו עד לתרנגולים, 'חברה־חברה רגע־רגע...' ואז הגענו למכופף הבננות. זה נשמע מאוד פרובוקטיבי ולא הבנו מה אבל אחלה".
חמי: "היינו מאוד חרמנים. היינו אשכים בלי ראש. יוסי הבין אותנו".
מילים ולחן: שבק ס'
מירו: "זה שיר שלא נכתב בבית ספר ויחסית לאלבום נוצר מאוחר. יש פה שורות של פורענות כמו 'אני אקבור להם את האגו'. זה ראפ. לוקחים משהו קיים ומתאימים אותו לתרבות שלך. גם שלום חנוך לא המציא את הרוק".
חמי: "אני נוטה להאמין שכן, לא היה לפני".
'מדינה בלהבות' עושה רושם של שיר מחתרתי.
מירו: "אבל הכל מוגש בעטיפה של שמחה. אם אתה מחפש את המסר המחאתי זה היה פאק איט מהדיכאון שלכם, מהמלחמות, ואם לא בא לכם, תיחנקו. היה חשוב שאנשים ירקדו".
מוקי: "לא כתבנו שירים אלא את הצחוקים שלנו וזה התחרז ועבד יפה. הקספרים וזקני צפת למשל כתבו שירים קוהרנטיים, אנחנו לא".
מילים ולחן: שבק ס'
מוקי: "לכל שיר באלבום יש התייחסות לאב־טיפוס אמריקאי, 'באים מיבנה' שייך ל-Straight Outta Compton ללהקת N.W.A. היה לנו ברור שהם מדברים על מצוקות של גטאות אפרו־אמריקאיים בתקופה לא פשוטה להיות כהה עור באמריקה. המצוקות שלנו היו להשיג מערכת יחסים עם בחורה. אבל עדיין, ההשראה המוזיקלית והרעיון באו משם ואנחנו עשינו פרפרזה על זה".
מירו: "גם זה שיר נגד המוזיקה הישראלית של אותה תקופה, 'הרוק התל־אביבי כבר מזמן נרדם'. בהמשך כתוב, באתי להכאיב לזקן, לילד, לארנב ולאביב".
מוקי: "זה אומר זקני צפת, איפה הילד, מופע הארנבות ואביב גפן, והזכרנו גם את להקת רעש".
חמי: "באותה תקופה הייתה כתבה של אבי ביטר מלכלך על עופר לוי, שזה הייתה אחת היריבויות המטונפות שקיימות. היו לי לבבות בעיניים. הוא אמר על ביטר, זה זמר? זה מקסימום נגר. אז היריבות הזו נכנסה לשיר הזה. בזכות עופר וביטר למדנו על מה לדבר".
מוקי: "חשוב להגיד שזה לא שהיינו נגד המוזיקה הישראלית. היינו אנטיתזה למה שקרה אז ברדיו הישראלי ורצינו בכוח ללכת למקומות האחרים".
מילים ולחן: שבק ס'
מירו: "שיר הראפ הראשון שנכתב לפני התחרות ברוקסן. קראו לו בהתחלה אופרת המוות של שבק ס'. ניסינו להבין איך עושים את זה בעברית עד שזה בא. חמי ואני כותבים אצל ההורים שלי בבית בסלון והצלחנו לכתוב את הבית הראשון, שמונה שורות, העיקר שיישמע מגניב".
אחת השורות זו: מירו הג'ינג'י המסטול.
"לא עישנו בכלל. לא ידענו מה זה אז".
מוקי: "לא היו לנו בופים, סתם התגלגל יפה. גם לא פתחנו בחורות ולא רצחנו בלילה כמו שהטקסט אומר".
מירו: "אבל זה נשמע פרובוקטיבי ועשינו חגיגה אמיתית, עם ריקודים אינדיאניים בסלון".
מוקי: "שבק זו להקה שבאה לגמרי מהשטח. בשנת 1993 לא היה יוטיוב ומדיה חברתית והדרך היחידה לקבל מוזיקה הייתה רדיו או לקנות אלבומים מחנויות תקליטים. לכל מקום שהגענו, הגיעו איתנו כמויות קהל מטורפות".
חמי: "היינו מופיעים באולמות ספורט. בלי אקוסטיקה, בכל מיני מתנ"סים של בתי ספר".
מירו: "הקהל עיצבן אותנו בהופעה אחת, אז שרנו רק את 'אימפריה' כל ההופעה בלופ, והלכנו הביתה".
חמי: "היינו מתעללים בקהל והם אהבו את זה".
מילים ולחן: שבק ס'
מוקי: "באלבום השני לקחנו את כל המטען התרבותי שלנו, סרטים ספרים, אנשים שאהבנו ומוזיקה שאהבנו, התייחסויות לאמנים אחרים. כל העולם התרבותי שלנו מזאב רווח ועד קית' הרינג, נכנס לתוך הטקסטים".
כלומר יש אמירה?
"עצם היותו של האלבום הראשון זו אמירה. גם לא אגיד עומק. פה היינו כבר בני 21 והגישה השתנתה, הבדיחות כבר היו קוהרנטיות ולא רק זרם תודעה אינסופי. לכל שיר כבר היה נושא".
נימי נים (נמרוד רשף): "הגעתי לשבק ב־1996 דרך קוואמי, שממנו הבנתי שמחפשים סולן".
מוקי: "קוואמי דיבר איתי על זה שיש מישהו שיודע לעשות ראפ וחיבר בינינו".
חמי: "מירו ואני עזבנו את הלהקה".
מוקי: "פעם ראשונה שהיו חילוקי דעות מוזיקליים שבגללם הם הלכו. מירו וחמי רצו פאנק, והקימו הרכב בשם חלוצי החלל, אנחנו רצינו את המטאל והגיטרות".
מירו: "הם לא אהבו היפ־הופ. רציתי לנגן עם כאלה שמכירים מוזיקה שחורה. חמי לא היה מסוגל להתמודד עם התהילה".
חמי: "עניינו אותי רק בנות. התחילו להיות צרחות. היינו עולים לבמה וזה התחיל להצליח ממש ובשבילי זו הייתה להקת חבר'ה. ההצלחה הזו הייתה גדולה עליי ואני פתחתי חדר חזרות ואולפן, רציתי להיות מאחורי הקלעים. לא יכולתי לראות את עצמי מתמסחר".
לפחות מעריצות כבר היו.
"היו ונלחצתי מזה. לא התאים לי שמלהקת חבר'ה הפכנו ללהקה מצליחה. מבחינתי כבר הייתי קבוצת כדורגל עם אוהדים מיבנה וכשזה התחיל לגדול, זה לא היה אותו דבר. הדבר שהכי העליב אותי היה כשהיו מציעים לי כסף בהופעה. שאני אקבל כסף על מה שאני אוהב לעשות? נשמע הזוי. הייתי ילד תמים ואידיוט ורציתי להישאר תמים אז עזבתי".
מוקי: "כשנימי הגיע הוא חשף אותי לעולם של היפ־הופ וראפ שבכלל לא הכרתי. העושר שהוא הביא איתו זה בעצם מה שנתן בוסט אדיר לכל תהליך ההפקה והיצירה של האלבום השני".
נימי נים: "הגעתי מבושל להרכב. אהבתי ראפ די בקנאות והכל התנקז לשבק. 'תרימו ת'ידיים' נכתב על גיבורי התרבות שלנו. זה היה שיר שמראש לבמה בהופעות, שיר הפעלה".
מוקי: "את הפזמון בכלל כתב מירו לפני שעזב. כשקוואמי דיבר איתי על נמרוד אמרנו, תביא אותו לפגישה ושיכתוב בית שהפזמון שלו זה 'לבקש את הקש', המזומן. נימי הגיע לדירה בקינג ג'ורג'. נכנס בן אדם עם כל הבגדים מעולם אחר, בנדנה ובאדי וחולצת הוקי קרח. אנחנו עם סמרטוטים. ישבנו והוא דפק לי בוואן טייק את השיר. באמצע הבית היה לי ברור שנפלנו על ראפר בן זונה, יותר טוב מכל מה שיכולתי לבקש".
מילים ולחן: שבק ס'
נימי נים: "יוסי פיין הזמין אותי אליו לדירה. הוא השמיע לי קלטת של בחור שקוראים לו פישי הגדול. פתאום הבנתי שאת כל מה שאני יודע אפשר לשים רגע בצד כי יש משהו אחר, שורשים מג'מייקה, המשך ישיר של מה שהכרנו מהאדמו"ר. אמרתי ליוסי. הבנתי שאני חייב להביא אותו להרכב. פישי הגיע לאולפן, מוקי ואני ישבנו בספה רחוקה ופישי נתן חצי שעה של השטויות שלו. ואם החיבור בין מוקי לביני הביא משהו חדש, תוסיף את פישי שהדביק את כולנו".
מוקי: "חיפשנו קץ' פרייז ותתקעו בחצוצרה היה זה".
נימי נים: "כתבנו בהתחלה ככה: הנה אני בא. וזה לא ישב טוב. מוקי ואני מסתכלים אחד על השני ואומרים, הנה־הנה אני בא. פעמיים. לפעמים שתי הברות הופכות את כל השיר ואז זה פתאום פוגע".
מוקי: "'תתקעו בחצוצרה' היה מבחינתנו עולם מוזיקלי וטסקטואלי חדש להיכנס אליו. כמוזיקאים בני 21 נפתחו פתאום מלא דלתות והבנו שלא צריך לעשות מה שעבד לנו לפני, אלא לחפש גישה חדשה".
מילים ולחן: שבק ס'
מוקי: "ביטוי שכאילו מביא את הלא־צפוי. זה היה אז ביטוי נפוץ, מביא אותה בהפוכה, והקטע היה להראות כישורים אחרים שלנו בהגשת ראפ".
יש שם שורה: "מביא גרוביזם, לא שירי יום זיכרון". מאוד לא פוליטקלי קורקט. לא חששתם?
מירו: "זה הקונטקסט היומיומי של החיים שלנו, מנסים לעשות מוזיקה צעירה ומרקידה ושמחה ואוטובוסים מתפוצצים, ורבין נרצח, ואנחנו כותבים שירים על שמחה. היו לנו פרפרזות על המציאות הקשה ברחוב, והתחיל אז סופשבוע רגוע, שהרג את הרוק בישראל ומוזכר בשיר".
חמי: "זו הייתה תחנה של פקקים ודיכאון".
מילים ולחן: שבק ס'
מוקי: "יהיה פיצוץ התחיל מבדיחה של חמי. הייתה תקופת פיגועים, אוטובוסים מתפוצצים, ואז מישהו אמר נלך למסיבה,נראה איך יהיה. וחמי אומר, יהיה פיצוץ, כי הכל בוער פה".
חמי: "בדיוק ככה. הייתי מגיע לכל מקום או בטרמפים או באוטובוסים ופה אני רואה שהתפוצץ קו 18 ופה היה עוד פיגוע. היה כבר מין הומור על המצב האבסורדי, ומשם בא יהיה פיצוץ במסיבה. זו בדיחה מאוד גרועה והופתעתי שהם זרמו עם זה".
נימי נים: "אז התחיל כל העניין של הוויד, שכמובן מתקשר ישירות לשיר 'ילד ירוק'".
מוקי: זה ההרכב הראשון שאמר אנחנו מתים על זה, משתמשים בזה, צורכים את זה, כדאי לכם גם ותשאירו לי משהו. אל סם הזמינו אותנו ב־1997 להופעה".
נימי נים: "מכרנו בטירוף אז איך אפשר שלא".
מוקי: "עליתי לבמה ואמרתי שבק ס' נגד סמים אבל מריחואנה זה לא סם. יו"ר אל־סם רצה לתבוע אותנו ושאל איך אנחנו מעיזים".
איך הוויד השפיע על היצירה שלכם, אם בכלל?
נימי נים: "העישון גיבש אותנו במידה רבה. היה עוד משהו סביב השולחן בהמשך. וויד גם מתחבר מעולה למוזיקת רגאיי".
מוקי: "סיימנו חצי מהקלטות של האלבום השני ונסעתי לג'מייקה לחצי שנה לטיול השני. חזרתי עם ערימות של קלטות ולקח חודש עד שכל החבר'ה שלנו שמעו רק רגאיי. את הפזמון של 'ילד ירוק' גנבנו בלי בושה מאנתוני בי שהוא זמר רגאיי ואת המילים כתבנו אנחנו".
חמי: "זו לא גניבה, זו מחווה".
מוקי: "אגב בג'מייקה לקח לי כמה ימים להבין שאני הולך לפרוש מהמקצוע. שם כל מוכר בשוק הוא ראפר יותר טוב ממני. אחרי כמה ימים של הלם, זה פתאום לקח אותי למקום של בוא תתחיל ללמוד שוב את כל מה שאתה עושה. כשחזרתי לארץ התקשרתי ליוסי פיין, אמרתי הכל מתחיל מחדש. הוא אמר לי, תירגע הכל בסדר, אבל בכל זאת הקלטנו מחדש את הקטע שלי ב'תתקעו בחצוצרה'".
מילים ולחן: שבק ס'
חמי: "תהליך כתיבה ארוך שהתחיל בג'מייקה. נסעתי עם מוקי והוא חזר ולקח את השאר. גם אני גיליתי את הרגאיי ורציתי לעשות שיר מסע".
מוקי: "ברגע שנימי ושבק התפצלנו שוב, ב־1998, הלכתי לחמי ולמירו ואמרתי, בואו חוזרים ועושים יחד את הדבר הבא. נסענו לג'מייקה. עבדנו חודשיים בתוך אולפני הקלטות עם אמנים מקומיים. הרגשנו מחוברים רעיונית ומנטלית".
חמי: "בג'מייקה מצאתי את שירי המסע הכי טובים. הושפעתי בכתיב מיאצק שנופל וקם. פילוני הפיק אז את האלבום ולא אשכח שהביא גיטרה אקוסטית ובשבילי זה הדבר הכי מעליב שהיה אפשר לעשות".
חשבתי שאמרת שהכי מעליב זה לשלם לך על הופעה.
"נכון, אבל בימים האלה כבר הסכמתי לקבל כסף ומכרתי את עצמי, אבל ביוקר. הגרסה שפילוני הפיק הייתה ממש לא מה שרציתי. יצאתי בקללות מהאולפן ואמרתי, פילוני לא אשכח לך את זה בחיים. הרסת את השיר שלי".
מוקי: "הוא יצא החוצה בטריקת דלת בשתיים בלילה ועצרתי אותו באמצע רחוב וביקשתי שינסה. הוא חזר פנימה, עשה טייק אחד והלך, והטייק הזה הוא מה שנשאר עד היום".
חמי: זה היה אחד השיעורים החשובים בחיי. הבנתי עד כמה אני לא מבין במוזיקה".
מילים ולחן: שבק ס'
מירו: "עם העזיבה שלי את שבק הקמתי הרכב בשם חלוצי החלל. היינו מופיעים, אבל חלק מהשירים של חלוצי החלל נכנסו לשבק. 'הנה זה בא' הוא אחד מהם. באלבום השלישי כבר הטקסט היה יותר חשוב. מה אנחנו אומרים ולא רק איך. יש הרבה ביקורת על המדינה וזה מתחיל להיכנס לאלבום הזה".
גם כבר הייתם כוכבים גדולים.
חמי: "אני לא הייתי מוכר, עבדתי בחדר חזרות חשוך באלנבי. לא היה לי את העניין הזה, גם לא למירו. מוקי ונימי הכוכבים. אנחנו אנונימיים לגמרי".
לא הציק לך שאתה לא מוכר כמוהם?
"להפך. ממש לא רציתי. לא אני זה שחיפש את התהילה".
נימי נים: "הצטרפתי לשבק כשהייתי בערוץ הילדים ובאלבום השלישי של שבק כבר לא הייתי למרות ששירים שלי כן נכנסו. עזבתי כי הרגשתי שאני גדול והחברה חיפשו כיוונים חדשים. אני רציתי יותר היפ־הופ. כן, הפרסום גבה ממני מחיר. כל בן אדם בעמדה כזו מוותר על לא מעט, אני אדם שאוהב את הפרטיות שלו".
מירו: "מבחינתי האלטר־אגו שלי היה בשבק. שמתי משקפי שמש כובע, אף אחד לא יזהה אותי".
והפכת לדוקטור להיסטוריה של העת העתיקה.
"התחלתי בזה במקביל לשבק. שמעתי את הראפ, הלכתי אחורה ושמעתי מה הם סימפלו ואהבתי את החפירות האלה. הדוקטורט שלי היה על מוזיקה ביוון העתיקה".
הסטודנטים מזהים?
"חלקם כן. אבל אני אף פעם לא אומר".
מילים ולחן: שבק ס'
חמי: "היה לנו חשוב להמשיך עדיין עם העניין של הוויד, שאינו חוקי ושעוצרים אנשים ברחוב ופולשים לאנשים הביתה על עניין כמו עישון מריחואנה, כשבחוץ יש דברים אחרים למשטרה להתעסק בהם. רצינו לעשות שיר מחאה קצת כועס אבל בדרך כן מתקשרת ומחייכת. יוסי הביא את ההברקה של הגרוב הערבי. המשטרה לא הגיבה לשיר כל כך טוב והשוטרים מהקהל היו עושים לנו, חכו־חכו אחרי ההופעה".
היו מעצרים?
מוקי: "הייתה הופעה בליל אהבה בצמח, עשינו את השיר ולא זוכר אם הוצאתי ג'וינט מהכיס או שרתי לשוטרים מקדימה בסבבה. כשבאנו לרדת מהבמה, חיכתה לנו חבורת שוטרים. חבר שלנו שהיה איתנו מילט אותי משם במהירות מהמקום כדי שזה לא ייגמר רע".
מילים ולחן: שבק ס'
מוקי: "שיר שכתבתי כשנסעתי לאירופה לכמה חודשים. שכרתי דירות ברומא ובאמסטרדם. השיר הזה, כמו כל האלבום, הוא ניסיון של חבורה של אנשים צעירים שמתחילים את החיים שלהם להבין את הדרך שבה הם מתכוונים להתמודד עם העולם. אנחנו חיים בעולם קשה מאוד, בואו נהיה בני אדם".
חמי: "ובואו נחגוג".
נימי נים: "בעיקר בואו נכבד".
מילים ולחן: שבק ס'
מוקי: "אם אתה מדבר על היכולת של שבק לחבר בין המון עולמות של כל אחד מאיתנו כפרט וכחברה, ציטוטים של ספרים ומקורות, 'הרצל אמר' זה משחק ילדות של כולנו. עכשיו תחבר לפוסט־ציונות שבה אנחנו נמצאים ותקבל אמירה אחת חדשה".
מירו: "השיר הזה הפוך מהאתוס שהיהודים נרדפים מסכנים וצריך לסבול".
נימי נים: "ועוד עם שיר ילדים, אין יותר מקומי מזה".
מילים ולחן: שבק ס'
מירו: "בכל פעם שלא הייתה שבק, חמי ואני עשינו עשינו דברים לחלוצי החלל. כששבק חזרה בשנת 2008 והקלטנו את 'בום קרנבל', השיר הזה עבר לשבק ונוספו טקסטים כמובן".
"החוק רודף אותי המדינה כלאה אותי". זה כבר מזמן מחאה.
"כי הרגשתי שאנחנו חיים פה באיזה עולם מיליטנטי כשכולם צריכים להגיד כן יחד ואי־אפשר להגיד שום דבר שונה ואסור לשמוח ותרבות פה היא מלחמה".
חמי: "באותה תקופה היה חוק שאומר שאסור לשים מערכת הגברה תחת כיפת השמיים, לדוגמה. זה אומר בחוק: אסור לשמוח".
מילים ולחן: שבק ס'
מוקי: "מדבר על תהליך ההתסאבות וההיטמטמות וצרות המחשבה של בני האדם, אנחנו, כולנו. היום כדי להיות בן אדם שמדברים עליו כל מה שצריך להיות זה להיות בטלוויזיה או בטיקטוק, אתה לא צריך יותר סקילס ולעבוד חוץ מאשר להיות מפורסם. הדבר הזה הוא בעיניי פתח להרבה מאוד בעיות. בתור הורה אני רואה את התהליך של לא רוצים להתמודד עם בעיה אלא לנקות מהשטח. נותנים כדור שמטפל בסיפטמום ולא בבעיה, כמו ריטלין לילדים בבית ספר. השיר אומר: בואו נפתח את העיניים ונבין שאפשר אחרת".
מילים ולחן: שבק ס'
מירו: "קצת מחווה לשלום חנוך. אנשים כל כך מחכים למשיח אבל הוא בא כשהכל נגמר, אפוקליפסה".
מוקי: "אז השיר אומר משיח פה אצלך כל הזמן, אתה האחד. הסיפור של משיח מגיע על חמור והוא נדרס".
מירו: "בהתחלה חשבנו שאפשר לשנות את העולם. פה אנחנו בני 30 ומשהו, אני כבר הייתי פסימי וכבר היה קשה לי לכתוב משהו שהוא לא שיר מחאה, כי העולם נהיה פאקינג יותר גרוע לילדים שלנו לחיות פה".
היו מחאות של דתיים?
מירו: "צילמנו את הקליפ בכותל ואף אחד כבר לא אמר כלום".
מילים ולחן: שבק ס'
חמי: "כל האלבום הזה נכתב יחד בהשראת חיי הלילה שלי שעבדתי בהם שנים עד שהקיאו אותי ואז חזרתי".
מוקי: "אחד השירים החביבים עלינו. חשבנו שעשינו מספיק בשביל הוויד, אז בוא נעשה משהו בשביל הדרינק. מבוסס על חוויות אמיתיות, לא יודע אם שלנו".
מופע האיחוד | 24.9
זאפה לייב פארק בראשון־לציון
חמי: "לכולנו היה את השעון הביולוגי וידענו שב־30 שנה נעשה מופע גדול".
מוקי: "מאוד קשה לתאם את הרצונות של כולם. זה שמונה אנשים. אם זה מתחבר אז לוקחים את זה".
יש תוכניות לאלבום חדש, לשירים חדשים ולעוד הופעות?
"יכול להיות, יוצא שיר חדש ואולי תהיה המשכיות. בעצם בטוח שתהיה, רק לא יודע איך זה".
נימי נים: "רק בלי גיטרות אקוסטיות".
