המחווה המרגשת של אהוד מנור ז"ל נחשפת: שיר שכתב עבור נכדתה של חברת ילדותו לרגל סיום לימודי בית הספר היסודי.
גם היום, יותר מ־17 שנים לאחר מותו של הפזמונאי והמשורר, ממשיכים להתגלות שירים שכתב. עפרה פוקס־מנור, אלמנתו, מספרת כי רבים הם האנשים אשר דפקו בדלת ביתם על מנת שמנור יכתוב עבורם שיר. אך את השיר "מאלף עד וו" היא מספרת שאיננה מכירה. מדובר בשיר שבעלה כתב עבור תלמידת כיתה ו' בבנימינה, מאיה פישביין, נכדתה של חברת ילדות שלו, הדסה בלום־דיסטניק.
הדסה סיפרה על החברות של אהוד ושלה, וגם על המשחקים שהיו משחקים יחד. "אהוד היה צעיר ממני בשנה", היא אומרת, "היה לנו אחד את השנייה תמיד, שיחקנו עם החתולים, שנינו היינו אוהבי חתולים. אני זוכרת שהיינו מרדימים אותם ביחד בתוך הארון הישן שלי, היינו מכינים גם עוגות מבוץ וזורקים אותן ברחובות בנימינה. בכיתה ב' היינו בחוג תיאטרון, הופענו יחד, היינו מסדרים את הכיסאות לקהל, שהיה למעשה ההורים שלנו. החלטנו שאני אהיה מנהלת ההצגה כי אני מבוגרת ממנו והוא יכתוב את השירים להצגה, דבר שהוא לא רצה לעשות. איימתי עליו והכרחתי אותו, אני חושבת שככה הוא התחיל לכתוב".
על תקופת ילדותם תחת השלטון הבריטי, מספרת הדסה: "בעוצר של האנגלים, שהיה בכל ערב בערך, רצינו בחופש הגדול לשבת במרפסת. היינו צועקים לבריטים שיבואו להתכבד בפירות".
אלמנתו של מנור, עפרה, מספרת: "הדסה גרה בית אחד ליד בית הולדתו של אהוד. הם היו חברים מאוד טובים. יום אחד היא ביקשה מאהוד שיכתוב שיר למסיבת סיום כיתה ו' של נכדתה. נדהמתי לגלות את השיר, זה מרגש אותי כל כך. אני מתכוונת להוסיף אותו לספר שירי הילדים של אהוד שאותו אני עורכת בימים אלה".
השיר המיוחד נכתב בכתב ידו של מנור, ממצא נדיר, אשר מאיה הנכדה הקריאה בפני כל תלמידי בית הספר. מעולם הוא לא פורסם, עד היום. עפרה נדהמה לגלות כי מאיה, כבר בת 30 היום, סטודנטית שנה שישית לרפואה, מצאה את השיר המיוחד, עם חתימתו של מנור, בארון הישן שבביתה.
"כשהקראתי את השיר שהוא כתב עבורי מול כל הבית ספר, הרגשתי תחושת גאווה אדירה, תחושה שקשה לתאר במילים", מאיה מספרת, "זו הייתה זכות גדולה עבורי להקריא את השיר הזה, כמי שגדלה על שירי הילדים שלו. פחות משנה לאחר מכן הוא נפטר".
קרה לא פעם ששכנים ביקשו ממנור שיכתוב שיר עבור בר או בת המצווה של ילדיהם, או איזו ברכה מחממת לכבוד חתונה, אך זה לא המקרה. הדסה ואהוד, כאמור, היו חברי ילדות, גרו במרחק קצר האחד מן השנייה. בכל מקרה, שנים לאחר מותו ממשיכים לצוץ שירים נדירים אשר כתב מנור, שירים שנכתבו עם הקדשה אישית למכריו הקרובים וגם לאנשים שלא הכיר.
"את רוב השירים אני מכירה, לעתים הייתי שותפה ליצירות שלו", עפרה מספרת. "השיר הזה מעורר השראה. עושה לי טוב לחשוב שהוא כתב אותו עבור ילדה שמסיימת בית ספר יסודי. זה חשוב שמאיה מצאה את השיר".
