ארבעה ימים לפני הבחירות, המועמדים והמפלגות מרכזים כל מאמץ אפשרי בניסיונות אחרונים לשכנע את המתלבטים, להשאיר את המתנדנדים, ולהיות ערוכים ככל האפשר מבחינה לוגיסטית ליום הבחירות – מטות שטח, טלפנים וטלפניות, מערך היסעים למצביעים, והיערכות לקמפיניי "געוואלד" של הרגע האחרון. אבל במקביל, ראשי המפלגות ויועציהם כבר חושבים ומתכננים את היום שאחרי, בוחנים את מפת המנדטים שעולה מסקרי העומק, ומחשבים כיצד יצליחו להרכיב ממשלה שתחזיק מעמד ושגם תצליח לתפקד ולהוביל מהלכים בארבע השנים הבאות. האם יהיה מי שיצליח בכך? ישנם כמה תרחישים אפשריים מובילים.
אם ארבע המפלגות שתומכות בנתניהו – הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס ויהדות התורה – יקבלו יחד 61 מנדטים או יותר, הוא יוכל להרכיב ממשלת ימין צרה. ח"כ איתמר בן גביר כבר הכריז שבממשלה כזו "יכהנו חמישה בן גבירים", כלשונו. מדובר בממשלה הומוגנית לכאורה, אבל עם פוטנציאל גדול להתנגשות בכל מה שקשור לניהול ענייני המדינה.
מכל האפשרויות, לפחות על פי הסקרים, ממשלה כזו היא בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר, באופן יחסי. לאורך השנה האחרונה "הלבין" נתניהו את בן גביר והעצים אותו, ואף הצהיר אתמול שהוא יהיה שותף מרכזי ויכהן כשר בממשלתו, רעיון שממנו הסתייג נחרצות בעבר. אבל ספק אם מדובר בממשלה שעליה חולם נתניהו, שחושש להיות מאותגר מימין בנושאי התנחלויות וניציות ביטחונית. מבחינת נתניהו – ממשלת ימין מלא היא ברירת מחדל. ועדיין, כאמור, בהיעדר אופציות אחרות הקמת ממשלת 61 בראשות נתניהו היא התסריט עם הסיכויים הגבוהים ביותר למימוש.
נתניהו הבטיח בכמה מערכות בחירות בעבר שיקים רק ממשלת ימין. בפועל הוא תמיד העדיף להקים ממשלת אחדות עם המרכז־שמאל. ב־13 השנים האחרונות הוא הקים ממשלות עם אהוד ברק, ציפי לבני, יאיר לפיד ובני גנץ. הוא גם ניהל מגעים מתקדמים מאוד עם ראשי מפלגת העבודה לשעבר, יצחק הרצוג (אחרי בחירות 2015) ואבי גבאי (רגע לפני פקיעת המנדט שלו בסבב א'), אולם המגעים לא צלחו.
אל ממשלת האחדות שהוקמה עם כחול לבן אחרי סבב ג', שנומקה בסכנת הקורונה ובחשש מכאוס של מערכת בחירות רביעית, נכנס נתניהו חרף הצהרתו שלא ישתף פעולה עם בני גנץ ("גנץ זה שמאל"). גם הפעם, אפשרות הקמת ממשלת אחדות כזו עדיין קיימת על הנייר, אלא שגם גנץ התחייב לא ליפול להרפתקה נוספת עם נתניהו, מה גם שהוא רץ ברשימה אחת עם גדעון סער, מבכירי המתנגדים ליו"ר הליכוד. לכן, הסבירות להקמת ממשלה כזאת היא נמוכה.
ראש הממשלה, יאיר לפיד, הצהיר שהמפלגה הערבית חד"ש־תע"ל (שרידי הרשימה המשותפת) לא תהיה חלק מהממשלה שלו בשום מקרה. על השאלה איך ירכיב ממשלה השיב בעמימות אופיינית: "נדע להקים ממשלה אחרי שנדע את תוצאות הבחירות".
אבל המספרים, לפחות לפי הסקרים, לא מתכנסים לכדי רוב של 61 מנדטים. על הנייר, לפיד עדיין יכול להרכיב ממשלת מיעוט בתמיכה מבחוץ של חד"ש־תע"ל, בהנחה שהיא תעבור את אחוז החסימה. אלא שממשלת מיעוט היא כמעט בהגדרה ממשלה זמנית שבלתי אפשרי לנהל, מה גם שקשה לראות את לפיד מוצא שפה משותפת עם איימן עודה ואחמד טיבי. לפיכך, הסיכוי לתסריט כזה הוא נמוך מאוד.
אם נתניהו לא יצליח להגיע ל־61 מנדטים, זה יאפשר ללפיד להישאר ראש ממשלת מעבר (במקרה הרע מבחינתו), או לנסות להקים ממשלת אחדות. במקרה שנתניהו לא יגיע למספר הנכסף, המטרה תהיה לנסות ולפרק את הגוש שלו ולקחת ממנו מפלגות או פורשים שיצטרפו למחנה לפיד.
שר האוצר, אביגדור ליברמן, טען בראיון ל"ידיעות אחרונות" שאם נתניהו לא יגיע ל־61 מנדטים יהיה מפץ פוליטי בליכוד, כלומר פרישה של ח"כים מהסיעה או הדחת נתניהו מראשות המפלגה. התסריט הזה נשמע דמיוני ולכן הסיכוי של מהלך כזה להצליח הוא בין נמוך לאפסי.
יחד עם זאת, זו תהיה פעם נוספת – אולי אחת יותר מדי – שבה נתניהו לא מצליח להרכיב קואליציה, עובדה שיכולה להשליך על הסבלנות של השותפים שלו בגוש. התשובה לאפשרות הזאת תלויה בשאלה אם אותם שותפים ישברו הפעם את הבלוק, בניגוד לעמדת המצביעים שלהם, או ימשיכו לתת לו תעודת ביטוח פוליטית. בפועל, הסיכוי לתרחיש כזה נמוך עד לא קיים.
יו"ר המחנה הממלכתי, שר הביטחון בני גנץ, מנהל בחודשים האחרונים קמפיין שלפיו רק הוא יכול להוציא את מדינת ישראל מהפלונטר הפוליטי ולהרכיב ממשלה עם מפלגה אחת או יותר מהגוש הנגדי. הוא מתכוון למפלגות החרדיות, והוא אכן נחשב מקורב לנציגיהן יותר מכל מנהיגי המפלגות האחרות מממשלת בנט־לפיד. הוא מנהל שיח עם נציגיהם ומבקר בישיבות ובבתי הרבנים החשובים. בימים האחרונים, בעיקר בגלל לחץ של נתניהו, מנהיגי המפלגות החרדיות השיבו לו כתף קרה ואמרו כי בשום מקרה לא ירכיבו איתו ממשלה.
מלבד זאת, החיבור המשולש גנץ־סער־איזנקוט לא הקפיץ את המחנה הממלכתי, שנותר בסקרים על מספר מנדטים נמוך משציפה. בנוסף, ממשלה שכזו דורשת יותר מדי משתנים שפשוט לא מסתדרים, דוגמת שותפות קואליציונית בין יריבים, או מנהיגי מפלגות בעלות יותר מנדטים מהמחנה הממלכתי שיסכימו לשבת תחתיו. כלומר, הסיכוי לכך כמעט שאינו קיים.
חוזרים לנקודת ההתחלה של מערכת הבחירות הראשונה, בסבב הראשון של אפריל 2019. שוב אין הכרעה ואף אחד מהצדדים לא מצליח להרכיב ממשלה. בכאוס הפוליטי שנותר – בחירות בפעם השישית הופכת לאפשרות הריאלית ביותר, והסיכוי לכך הוא בינוני–גבוה. נותר רק להתפלל שנתבדה.
