אפילו בקמפיין ל”פלייבוי”, על רקע תפאורת חג המולד, אלה איילון מצאה את עצמה מתחברת למושבניקית הפנימית והיחפה שבתוכה. “צילמנו בחווה בקלבסאס, קליפורניה, באווירת קריסמס”, היא מספרת. “חצי יום היינו בתוך הבית, מול האח, אוכלים עוגיות בצורת שפנפנות, וחצי יום בחוץ, עם סוסים וכבשים ועיזים. כששאלו אותי אם בעלי החיים לא מפריעים לי סיפרתי להם שבילדותי, במושב, גידלתי כלבים, חתולים, אוגרים, תוכים, ארנבים ונחשים, וגם הסתובבתי בשדות ואספתי צפרדעים, צבים וקיפודים. כשהייתי בת עשר הוריי הפתיעו אותי במסיבת יום הולדת בסגנון בדואי, הביאו מישהו שהכין פיתות דרוזיות וגמל, שגם נשאר אחר כך אצלנו בבית במשך שבוע”.
אפרופו גמלים, איילון משמשת כיום על תקן פרזנטורית מתנדבת של ישראל. “גם בלי תואר של שגרירת הסברה אני תמיד מספרת כמה תל־אביב נהדרת, שאפשר לשחות בים ולעשות סאפ ושלא תמיד האווירה מתוחה. אגב, בחו”ל גם אף פעם לא סיפרתי, לא לצלמים, לא לדוגמנים ולא לצוות, שבישראל אני מוחרמת. אני לא אלכלך על המולדת”.
כן. שלוש שנים אחרי שהמריאה ל”הישרדות”, בתקווה למצב את עצמה כדוגמנית בינלאומית, אלה איילון עדיין מלקקת את הפצעים. "הייתי ילדה בת 22 שלא מבינה שום דבר בטלוויזיה, ועל מזבח הרייטינג הוציאו אותי מפונקת, מטומטמת וחוצפנית", היא מספרת. "כל הקמפיינים שחיכו עד שאחזור מהפיליפינים נפלו כמו מגדל קלפים, האחד אחרי השני. ישבתי בבית, בכיתי בלי סוף, ואחרי כמה חודשים בלי עבודה ובלי פרנסה ארזתי מזוודה, וכשהשמיים נפתחו בין סגרי הקורונה טסתי לארצות־הברית".
ניו־יורק ולוס־אנג'לס, בניגוד לארץ הקודש, דווקא האירו לה פנים. בימים אלה, היא מתנוססת על שלטי חוצות בכל רחבי היבשת בשלושה קמפיינים של חברות אופנה – "טילי’ז", "פקסון" ו"פלייבוי" – וגם באיטליה ובלונדון היא לא יכולה לעבור ברחוב בלי שיעצרו אותי לסלפי. אבל ההצלחה מעבר לים לא מנחמת אותה. "איך זה יכול להיות שכל העולם אוהב אותי ורק כאן, בבית שלי, אני מוחרמת? הצטדקתי, התנצלתי, ביקשתי אלף סליחות, מה עוד אני צריכה לעשות כדי לקבל הזדמנות שנייה?"
הנה, את מקבלת. מה תספרי לנו על חיי הזוהר של אל־איי?
"הצטלמתי עם הדוגמניות הכי גדולות בעולם, כמו המלאכיות של ויקטוריה’ס סיקרט, הוזמנתי למסיבות פרטיות של הקרדשיאנס, פעמיים צעדתי על שטיחים אדומים – באירוע התרמה של יוניסף למען ילדים רעבים ובאירוע התרמה לאיידס, שבו ישבתי לצד הזמרות מדיסון ביר וקלי רולנד, ובמסיבת יום ההולדת של ליאונרדו דיקפריו עשיתי מינגלינג עם בראד פיט ואשטון קוצ'ר, אבל לא בא לי לעשות ניים דרופינג".
למה?
"כי זה שוב יוציא אותי חלולה ושטחית. וגם שחצנית. יצאתי לארוחות ערב עם כל האיי־ליסט, קיבלתי מהם עצות מקצועיות וטיפים לחיים - ואף פעם לא צילמתי איתם סטורי. אם הייתי שולפת מצלמה זה היה פוגע במערכת היחסים הידידותית. גם אני הייתי נפגעת אם חברה הייתה מגיעה לבית שלי ומצלמת אותי במצבים פרטיים".
מה, ליאונרדו דיקפריו הוא חבר שלך?
"הוא לא חבר קרוב, אבל אני כן מסתובבת איתו כשאני מגיעה לאל־איי, אז למה לקלקל? בפעם הראשונה שנפגשנו הוא שאל מאיפה אני, וכשעניתי ‘מישראל’ הוא צחק ואמר שיש לו היסטוריה עם ישראליות".
הוא חיזר אחרייך?
"לא, אמרתי לך, הוא ידיד. כשהוא הסתכל על השרשרת שאני עונדת, עם תליון בצורת דיסקית, סיפרתי לו שאמא של תום, בן זוגי, הזמינה אותו בשבילו וחרטה בה את שמו. היו לו הרבה נשים לפניי, אבל אני הראשונה שהוא נתן לה את השרשרת. הבטחתי לאמא שלו שלא אוריד אותה מהצוואר".
היית מתחתנת עם מיליונר אמריקאי?
"בחיים לא. עם מי בר רפאלי התחתנה? עם ישראלי. למי גל גדות נשואה? לישראלי. ומי אני, בסך הכל? מושבניקית מגינתון. איך אני אמורה להסתדר עם גבר שלא שירת בצבא ולא מבין את הסלנג בעברית?"
× × ×
איילון, 25, היא בתם הבכורה של אוסנת, מורה במקצועה ("טריפוליטאית וטוניסאית") ויהודה, חקלאי לשעבר, שעלה מצ'כיה. אחיה הצעיר אסף חייל ביחידה מובחרת. "התחלתי לדגמן בגיל 14 בזכות אמא, שלקחה אותי לאודישנים. בגיל 16 היא המריאה איתי למילאנו ושנה אחרי זה כבר התחלתי לטוס לבד. זה היה קשוח. ילדה עם מזוודה נוחתת במדינה זרה, מתגלגלת לדירת דוגמניות, מתנהלת באנגלית, חייבת לדאוג לעצמה לאוכל ולכביסה ואין מי שייתן לה חיבוק בסוף יום העבודה".
היית חוזרת על ההתחלה הקשוחה?
"חד־משמעית. היא הפכה אותי למי שאני. האנגלית שלי היום ברמה של שפת אם, גם באיטלקית אני מסתדרת ומה שהכי חשוב – אני עצמאית ואין בי אפילו גרם אחד של פחד מפני שכבר עברתי את כל הדברים הכי מפחידים. כשישבתי מול מאפרת צלמים ליטפו לי את הרגל, הרימו לי את הכתפייה של החזייה וגם סידרו לי את התחתונים. זזתי, הורדתי ממני את הידיים והבנתי שזה מה שיש. הצלמים היו בעמדת כוח עליי וניצלו את החלום שלי להתפרסם. בלונדון, בגיל 17, עמדתי ברחוב, ספרתי ארבעה אוטובוסים אדומים שנסעו ברצף כשהפרצוף שלי מרוח עליהם, וכשמישהו עקב אחריי במשך חצי שעה נאלצתי להיכנס לחנות ולבקש עזרה. למדתי להסתדר ולשמור על עצמי גם כשלא יכולתי לצלצל לאבא שיבוא לחלץ אותי".
למה לא ברחת?
"למה שאברח? אני בן אדם חזק, פיזית ונפשית, והרצון להצליח מוביל אותי. בבית כיוונו אותי למצוינות. בתיכון בשוהם למדתי בפרויקט תלפיות, הייתי מצטיינת שכבתית בביולוגיה וחלמתי להיות וטרינרית. החלום הזה כבר לא יתגשם כנראה, אבל ברור לי שמתישהו אעשה תואר, אולי במינהל עסקים".
לצבא התגייסה במעמד של אמן פעיל ושירתה כמש"קית חינוך בחיל האוויר. "היום, בכל העולם נגנבים מזה שהייתי חיילת ושאני יודעת להחזיק רובה". שנתיים אחרי השחרור, בניסיון להזניק את הקריירה, יצאה להישרדות. "לא עניין אותי המיליון ולא אסטרטגיות, הייתה לי רק מטרה אחת – לשים את עצמי על המפה. כשהתחילו להקרין את הפרומו של התוכנית באמת זכיתי באהבה. בחופשה באילת לא הצלחתי לחצות את הטיילת כי כל עם ישראל בא להצטלם איתי. אבל כשהסדרה עלתה הבנתי שעבדו עליי. שהכניסו לי מילים לתוך הפה. שאכלתי אותה".
אם זה המצב, אז למה התנצלת?
"בגלל שחינכו אותי לקחת אחריות על המעשים שלי, לטוב ולרע. בתהליך צילומי העדויות, כשאמרו לי 'אל תגידי ככה' ו'עדיף שתגידי ככה', יכולתי להגיד 'לא, אל תהנדסו לי את המשפטים'. למה לא אמרתי את זה? גם בגלל העייפות והרעב והקור, שמסוגלים להוציא כל אדם מדעתו, וגם מפני שאמרו לי, 'זה יהיה רגע טלוויזיוני נדיר'. רבותי, אני לא רגע טלוויזיוני, אני בן אדם! אני אחת שלא מקללת ולא מנבלת את הפה, כמו שעושים בתוכניות אחרות שעדיף לא להזכיר".
בהפקה, היא מספרת, לחצו על עוד רגע טלוויזיוני נפיץ. "במקרה שלי, לא הביאו הורה או אח שיבקר אותי על האי, אלא את רז זלצרמן שהיה בן זוגי במשך ארבע שנים. הוא הגיע עם טבעת יהלום והתוכנית הייתה שהוא יכרע על ברך ויציע לי נישואים. למזלי, הסוכנות שלי טירפדה את היוזמה".
ואם הוא היה מפתיע אותך בטבעת, מה היית עונה?
"הייתי במקום רגשי שלא איפשר לי לקבל החלטה בעניין כל כך גורלי כמו נישואים. למה? מפני שהיו לי רגשות מעורבים, התאהבתי בישראל אוגלבו. בעיקרון אני בן אדם מאוד נאמן ובאי לא קרה בינינו שום דבר, אבל כשהלב שלי התחיל לפתח רגשות כלפי אדם אחר הרגשתי אשמה. למה זה קורה לי, למה אני נסחפת, כאלה. מה לעשות, אנחנו בני אדם, אין לנו שליטה".
מ”רשת” נמסר בתגובה: “‘רשת’ מחבקת את אלה איילון ומאחלת לה הצלחה בהמשך דרכה”.
וכך, במקום לגרוף קופונים בעקבות התהילה, היא שילמה עליה את המחיר המלא, שבמקרה שלה הגיע אפילו לשש ולשבע ספרות. "כשהסוכנות הודיעה לי על הקמפיין הראשון שנפל קיוויתי שזה חד־פעמי, אבל כולם בוטלו. חוזים של מיליונים. כאן חצי מיליון, שם מיליון. מכה. התביישתי לצאת מהבית, דמעות בלי סוף. למזלי, הדלת לחו"ל לא נסגרה. יש לי סוכנות בכל מדינה – ניו־יורק, אל־איי, שוודיה, ספרד, איטליה, אנגליה – אז התחלתי לנדוד לפי הלו"ז שקיבלתי מהן. אודישנים ועבודה. בשום מקום לא השתקעתי באופן קבוע ובכל הזדמנות קפצתי ארצה כדי למלא את המצברים".
מה גרם לאמריקאים ולאירופאים להתאהב בך?
"תסתכלי עליי", היא מבקשת. "למי אני דומה?"
אין לי שמץ.
"בחו"ל אוהבים את הלוק שלי בגלל שהוא לא עשוי, אני טבעית. אומרים שיש בי משהו מקייט מוס, שהצטלמה כמו שהיא. יש דוגמניות שיושבות חצי יום באיפור־שיער; לא בבית ספרי. אני בלונדינית שעושה גוונים, אבל אני לא מרשה למאפרות להסתיר את הנמשים שלי, הלוואי שהיו לי עוד, ההן רק מברישות לי את הגבות ו'יאללה, את מוכנה'. כשאמילי רטאייקאוסקי התחילה לעקוב אחריי חטפתי הלם. היא דוגמנית־על. כשקנדיס סוונפול התחילה לעקוב אחריי נעצרה לי הנשימה: היא אחת מהמלאכיות של ויקטוריה’ס סיקרט. כשעוד ועוד התחילו לצפות בסטוריז שלי ולהתעניין במה שאני עושה, הרגשתי שאני עושה משהו נכון".
כמה עזה הקנאה?
"התעשייה היא עולם שכולו זיוף ושקרים, וגם בגלל זה אני לא מצטלמת עם ההוא וההיא. בעיניים שלי, כולנו בני אדם. אפילו לפני עשר שנים, כשהייתי בת 15 שחולמת לפרוץ בענק, הרגליים שלי נשארו על האדמה. היו דוגמניות שאהבתי יותר ופחות, מחלקן לקחתי השראה, אבל אף פעם לא הגעתי לדרגה של הערצה. אני לא גרופית של אף אחד. הנה, חבר קרוב הביא אותי לבל־אייר, לבית של ג'ייסון דרולו, זמר ורקדן מהטופ. זה לא בית, זה ארמון עם אולם באולינג שמשתרע על קומה שלמה. התלהבתי, התחלתי לשחק, נהניתי מכל דקה, ודווקא מפני שלא כירכרתי סביבו הוא בא לבאולינג והתפתחה שיחה נעימה".
איך התמודדת עם הגעגועים?
"באירופה אין בעיה, יש פייס־טיים. גם בניו־יורק הסתדרתי, אבל באל־איי השעות הפוכות. בארץ מתעוררים כשאני הולכת לישון. המון פעמים הרגשתי חנוקה מפני שלא היה לי עם מי לדבר. נכון, את מסתובבת עם כוכבים, אבל בסוף היום חוזרת לדירת דוגמניות, לחדר עם מיטת קומותיים – בכל הדירות יש מיטות קומותיים כדי שהסוכנות תוכל לדחוס לתוכן כמה שיותר בנות מכל העולם – והמזרן דק כמו נייר, אין מי שיפנק אותך בכוס תה ואין מי שיגיד לך מילה טובה או סתם ישאל איך היה. והעבודה קשה".
היססת לפני שהצטלמת לקמפיין של “פלייבוי”?
"האמת היא שכשהייתי בת 16 הציעו לי להצטלם להלבשה תחתונה של ‘פלייבוי’ וההורים שלי אמרו 'עד כאן'. לא כעסתי, אבל הייתי מאוכזבת נורא. חשבתי שזו הצעה של פעם בחיים שאסור לי להחמיץ. שיכנעתי את עצמי שההורים שלי מבינים יותר טוב ממני מה עלול לעשות לי רע. לפני חודשיים, כשכולם עזבו את אל־איי לחג ההודיה, הגיעה שיחת הטלפון על ‘פלייבוי’ ועל המקום אמרתי 'כן'. לא, לא אמרתי, צעקתי 'כן' בהתלהבות ובשמחה".
למרות ש”פלייבוי” מזוהה עם החפצת נשים ואפילו ניצולן?
"לא רק אני התבגרתי, גם ‘פלייבוי’ השתנה. היום הוא בית אופנה לכל דבר. הצטלמתי עם ג'ינסים וסוודרים, וגם עם הלבשה תחתונה. ידעתי שהקמפיין הזה יופיע בכל רחבי ארצות־הברית וידעתי שפה בארץ הוא לא יעבור חלק. רק אצלנו יש טאבו על לוק סקסי, רק אצלנו דורשים ממך להיראות צנועה. בעיניי אין שום דבר רע באישה שאוהבת את הגוף שלה ובטוחה בו. אני עובדת קשה נורא כדי להיראות כמו שאני נראית. בילדות עשיתי התעמלות קרקע במשך שש שנים ועד היום אני אתלטית וגמישה. אין יום שבו אני לא עושה ספורט כדי לשמור על הגזרה. פילאטיס, בוקסינג, יוגה והמון הליכות. דיאטות אני לא צריכה מפני שהתרגלתי לאכול בריא, אבל תחזוקת הגוף זו עבודה".
בקמפיין ל"פלייבוי". “רק אצלנו יש טאבו על לוק סקסי"
תצטלמי בעירום?
"'נבר סיי נבר'. הדוגמניות הכי גדולות מצטלמות בעירום לא פרובוקטיבי ולא פורנוגרפי. יש עירום אמנותי, שמציג את גוף האישה בצורה יפה, לא זולה ולא מבזה. אם יציעו לי צילום כזה לשער של 'ווג' - לכבוד הוא לי".
כבר עכשיו היא מרגישה ש”פלייבוי” עשה לה טוב. "זו חשיפה עצומה. כל מי שמזמין תכשיט או מצית מקבל למייל גלויה עם התמונה שלי. 'הייפ בייב', מגזין הרכילות של אל־איי שמביא ראיונות בלעדיים עם סלינה גומז והיילי ביבר, ביקשו שאשאר עוד יום על הסט בחווה כדי לראיין אותי, אבל הייתי חייבת לזוז לעבודה אחרת. זה מגזין של מיליוני עוקבים ברשת. סיכמנו שאתראיין בפעם הבאה שאגיע לשם".
ברחוב הישראלי חטפת ביקורת?
"תמיד יהיו כאלה שיצקצקו, אבל אני כבר לא מתייחסת לרעשי הרקע. זה המקצוע שלי, זו העבודה שלי, אני שלמה ב־100 אחוז עם מה שאני עושה ומעבר לכך, שכל אחד יתעסק בענייניו. כל אלה שאוהבים לצקצק לא משלמים לי שכר דירה".
איך את מסתדרת באמת עם שכר הדירה?
"אני גרה אצל בן הזוג שלי", היא מסמיקה מתחת לנמשים שמעטרים את אפה.
את תום ברכה, 39, איש עסקים, יזם ובעל כמה מקומות בילוי בעיר הגדולה, ביניהם ה"ג'ימי הו", היא שמה על הכוונת. "כשאני רואה מישהו שמוצא חן בעיניי אני חייבת להפוך אותו לשלי. אני לא אחת שיושבת בצד ומחכה. מאז שנפרדתי מרז יצאתי עם כמה גברים ואני הייתי זו שבחרה בהם. סימנתי להם שאני רוצה. כשאני מעוניינת במישהו, אני אקח".
איך לקחת אותו?
"האמת, לא נאלצתי לעבוד יותר מדי קשה. ההתאהבות שלנו הייתה נורא מהירה ואחרי שבועיים כבר עברתי אליו. אנחנו יחד תשעה חודשים, אבל אני לא רוצה שזה יישמע כאילו שאני לחוצת חתונה. יש זמן”.
מה גרם לך להתאהב בו?
“תום הוא גבר אלפא, מלא קוביות וקעקועים והוא סקסי וחתיך, אבל זה לא העיקר. הוא דומה לי. כמוני, הוא רוצה לטרוף את העולם. הבנתי שכדי להצליח אני חייבת להקיף את עצמי בסביבה מקדמת ודוחפת שנותנת לי עידוד ותמיכה. לכולנו יש ימים של דאון וכשזה קורה לי, תום רגיש וחכם ותמיד שם בשבילי. בימינו זוגות ממהרים להתגרש, אפילו לא מנסים לעבוד על הקשר, לטפל ולשקם, ולי זה לא יקרה. כשאחליט להתמסד ולהתחתן עם אהבת חיי אני אלחם כדי לשמר אותה".
ההבטחה החד־משמעית הזאת היא תוצאה של פצע עמוק. "ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 19. אבא נשאר במושב, אמא עברה לשוהם. אף פעם לא ראיתי חיבה ביניהם, תמיד היו ריבים, ולכן אני רוצה לצמוח מטעויות ולהילחם על התא המשפחתי שאקים. לחיות במשפחה מפורקת זה פצע. עד היום אני מרגישה כמו פלסטר שאמור להדביק ביניהם: 'תגידי לו, תגידי לה, את לא מבינה מה הוא עשה לי, את לא מבינה מה היא עשתה'... אסף, אחי, לוקח את זה יותר קשה ממני מפני שהוא עוד גר בבית. אני מנסה להסביר לו שהחיים של ההורים הם החיים שלהם ושהוא חייב לחיות את חייו. כמו שאני עושה".
איך תום, בן זוגך, הגיב לעובדה שהשבוע כיכבת בהופעה של הראפר טייגה, האקס של קיילי ג'נר?
"תום מכיר את טייגה. בביקור הקודם שלו בארץ, לפני כמה חודשים, לקחנו אותו ל'ג'ימי הו' והוא יודע שאנחנו ידידים ותיקים. בסטיז. טייגה הזמין אותי להופעה שלו כאורחת כבוד, עמדתי בצד הבמה וצילמתי סטוריז, בחדר ההלבשה הכרתי את המנהלת האישית שלו ואת הרקדניות, ואחרי ההופעה יצאנו, כולנו, לאפטר פארטי באחד המקומות בעיר. איזה? לא אנקוב בשם בגלל שיותר חשוב לי לפרגן למקומות של תום. מי שניהל את האירוע לא כל כך הסתדר עם האנגלית, אז הפכתי למתורגמנית. הזמנתי את מה שטייגה ביקש לשתות וביקשתי, בשמו, שירחיקו אנשים מהשולחן שלו. פינקו אותו יפה. מגיע לו, הוא מדהים".
עם הראפר טייגה, בארץ. “ידידים ותיקים" | צילום: אור גפן
במדורי הרכילות כתבו עליכם גם: "בילו ביחד את הלילה"?
"אל תשאלי אותי. אני לא אחראית על שקרים ורכילויות שנועדו ליצור כמה שיותר הקלקות. תום לא בא להופעה בגלל עומס בעבודה. היא הסתיימה אחרי אחת והמסיבה המצומצמת נמשכה עד שלוש. ממנה המשכתי למקום של תום וחזרנו הביתה יחד. זה מה שחשוב. אשמח לנצל את הקשרים שלי כדי להביא ארצה כמה שיותר כוכבים מהעולם".
מה, לדעתך, יגרום לשינוי בדעת הקהל הישראלי כלפייך?
"התחלתי ללמוד משחק אצל מורים פרטיים, גם בארץ וגם בארצות־הברית. זו העצה שקיבלתי מרוברטו, הסוכן החדש שלי, שרואה את הפוטנציאל ומאמין בי. לשחקנית, בניגוד לדוגמנית, אין תאריך תפוגה. כשיתחילו לראות אותי בסדרות יבינו מי אני באמת. אין לך מושג כמה אני חולמת על היום שבו אמא שלי תשב עם החברות שלה ותספר להן על הקמפיינים שאני מצלמת כאן, בישראל. הלוואי שהמשפחה שלי תתגאה בי. יותר מזה אני לא צריכה".
