"אני ונעמן היינו בחדר המיטות, מאושרים, כמו בכל לילה. פתאום הוא אומר לי: 'אני השודד של מוזיאון האיסלאם. אני שודד השעונים'".
"לא הבנתי על מה הוא מדבר. כאילו נחתה עליי פצצה. לא שמעתי בכלל על מוזיאון האיסלאם עד אז ולא ידעתי שהוא נשדד".
"ואז הוא ממשיך: 'והשעונים פה', אני שואלת: 'מה זה פה?' והוא מצביע על הקומה העליונה של ארון הבגדים. אני מטפסת על כיסא, פותחת את הארון ומגלה חבילות־חבילות ארוזות בשקיות של סופר, של חנויות בגדים, של בתי מרקחת. מניחה את אחת השקיות על המיטה, פותחת ומגלה בה שעוני כיס מדהימים. כולם מזהב טהור. אני המומה".
הכתבה המלאה בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות
