ב־13 באוקטובר אשתקד פשטו מתנחלים רעולי פנים על מגרשי החניה הרחבים מסביב למלון בפאתי חווארה. מערכת המצלמות במעגל סגור שהתקינו בעלי המלון למודי הניסיון תיעדה אותם מגיעים, ואחר כך את החיילים מהפלוגה שמוצבת באזור. כמה לילות קודם לכן הן תיעדו מתנחלים מגיעים ושוברים שמשות של מכוניות, מנסים לרגום גם את המצלמות באבנים, אבל מפספסים את רובן, כולל הנסתרת. אז הם היו לבד. הפעם, בשעות הצהריים, החיילים הופיעו ומהר ניגשו לטפל באיום - הם הורו לבעלי המלון להיכנס פנימה ולהגיף את הדלת. זמן קצר אחר כך, לעיני החיילים שהביטו באדישות במתרחש, הציתו המתנחלים שתי מכוניות.
זה היה פעם מלון פעיל ושוקק בפאתי חווארה, אבל כל זה נגמר לפני כשנתיים, כשחווארה הפכה לאחת מהנקודות הרותחות ביותר בגדה, עם שורת פיגועי אבנים וניסיונות רצח. למלון הפסיקו לבוא אורחים והוא הפך יעד מועדף לפשיטות ולפוגרומים של מתנחלים. בזמן האחרון הם משתמשים ברחפנים כדי להטיל צבע לבריכת השחייה. הכל הגיע לצה"ל, חלק גדול מהאירועים בוצעו כשחיילים היו נוכחים, ודבר לא השתנה. ההיפך, למעשה. בצה"ל מאשרים - רק בשנה האחרונה הייתה עלייה של מאה אחוז במעשי אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים חפים מפשע, זאת לצד הכפלה במספר האירועים האלימים, כולל פיגועים, כלפי יהודים.
חווארה היא עיר שהכביש הדו־נתיבי הצר שלה, הוא הדרך המרכזית המחברת ערים ראשיות לפלסטינים, וכמה מההתנחלויות המרכזיות. בלב הכביש הזה המתין מחבל ורצח שני אחים. כל מי שמכיר את המציאות בחווארה לא הופתע ממה שקרה אחר כך. בצה"ל אומרים שהמתינו אבל הופתעו מהעוצמה ומהאמצעים.
נניח. אבל כיצד ניתן להסביר את כל המקרים בחווארה, ולמעשה בכל המרחב הנתון לשליטת אוגדת איו"ש, שבהם מתועדים שוב ושוב חיילים נמצאים לצד מתנחלים הפורעים בערבים? כיצד ניתן להסביר את האדישות של פיקוד הצבא? את אוזלת היד באכיפת החוק על המתנחלים ובעיקר - אי־היכולת להניע את אוגדת איו"ש לפעול כדי לבצע את תפקידו של צה"ל, תפקידו של צבא בכל שטח כבוש לפי החוק הבין לאומי - לשמור על הביטחון והחיים של כל התושבים, לא רק של צד אחד. מהאירועים הנוראיים בחווארה יוצאת גם בשורה שאולי תשנה משהו בעתיד: אחרי שנים של היסוס ומכבסות מילים, אחרי הלבנה וניסוחים מעורפלים כאלה או אחרים, בצה"ל קוראים לפוגרום שערכו מתנחלים בעיר כפי שהיו צריכים לקרוא לאירועים הללו מזמן - "טרור". לצה"ל לא נותרה ברירה אלא לנטוש את השימוש במונח הכל־כך מטעה "תג מחיר". ההגדרה הזו כמובן מעלה לפחות שתי שאלות אחרות. הראשונה: אם מדובר בטרור, אז מדוע צה"ל לא פעל כפי שהוא פועל נגד טרור? הרי לו הייתה קבוצה של פלסטינים פושטת על התנחלות כנקמה על פיגוע טרור יהודי, צה"ל היה פותח עליהם באש. השנייה - אם אכן מדובר בטרור, איפה היה צה"ל בכל הפעמים הקודמות שבהן ביצעו מתנחלים פעולות מהסוג הזה נגד פלסטינים?
הנה דוגמה. ב־14 במאי 2021 צילם פלסטיני בעוריף סרטון שבו נראה חייל צה"ל מתבונן במתנחל רעול פנים, לבוש מכנסים צבאיות וללא חולצה, יורה באם־16 בכינון ישיר לעבר פלסטינים. הווידאו לא מותיר מקום לספק, לא באשר לאופן בו יורה המתנחל שמוודא שאף אחד לא יראה את פניו, ולא באשר להתנהלות של החייל. תושב מקומי, נידאל ספאדי, מת באיזור שאליו כיוון המתנחל את הנשק. "בגין אירוע מותו נפתחה חקירת מצ"ח", אמר אז דובר צה"ל. המתנחל היה חייל בחופשה שזהותו הייתה ידוע לצה"ל. בנתיים החקירה הסתיימה, מסקנותיה נמצאות בפרקליטות לבירור.
צה"ל איבד את השליטה בשטחים לפני שנים רבות. אבל נדמה כי לאחרונה הוא גם לא לגמרי שולט במה שקורה בכוחותיו שלו. נדמה כי הדבר נעוץ גם בהלך הרוח של אנשי פיקוד המרכז ואוגדת איו"ש. האוגדה הפיצה לאחרונה סרט תחת הכותרת "חוות - האתגר המבצעי" העוסק בחוות החקלאיות שנוסדו בשנים האחרונות ברחבי הגדה המערבית על ידי מתנחלים. החוות הללו אינן חוקיות, והן הוקמו תוך פלישה של המתיישבים לאדמות פרטיות. לכל הדברים הללו אין זכר בסרט שהפיקה האוגדה. אל מול קטעי וידאו פסטורליים, המציירים את תושבי החוות כחקלאים נעימי מראה החורשים בשדה, מוגדרות החוות הלא חוקיות כ"נקודות התיישבות קטנות ומרוחקות אוחזי נשק מעטים עד לא קיימים כלל".
השירות בשטחים נחשב בדרך כלל לחלק הקשה ביותר בשירות החובה של החיילים הסדירים. הגדה המערבית היא שטח כבוש, ועל פי הדין הבין־לאומי הצבא של המדינה הכובשת הוא הריבון בשטח, ולכן גם אחראי על אכיפת החוק והסדר. אבל בשנים האחרונות משהו התבלבל והיטשטש, ובעת הזו גורמים בכירים מאוד בצה"ל אומרים במפורש את מה שארגוני זכויות אדם והפלסטינים טוענים כבר שנים - שיחידות בתוך פיקוד המרכז בחרו צד, "ועובדות עם המתנחלים, בלי להתבייש, בלי לחשוב על התפקיד שלנו בשטח הרגיש הזה".
