אור שלנו,
את הסרטונים מאותו הלילה מהמצלמות שמרשתות כל פינה בדיזנגוף, הרחוב שלנו, אני בוחר לעולם לא לראות.
אומרים שהמחבל הישיר לעברכם מבט ברגע שיצאתם מהבית שלך, באמצע הרחוב הראשי של מדינת ישראל. שלושה חברים בחליפות הכי יפות בדרכם לשמח חתן וכלה. לאחר שחלפתם על פניו הוא הסתובב, שלף את האקדח ועם כדור בכל אחד מכם קרע את החיים כפי ששלוש משפחות הכירו.
מיקי ורותם שרדו את הפיגוע ויסחבו את הלילה הזה איתם כל החיים. אתה, שהיית הכי גבוה וחסון, הותקלת ראשון וכדור המרצחים שנורה אליך מאחור, מטווח אפס, ניפץ את הבועה התל־אביבית שאנו כה אוהבים. אתה, שבצבא היית מדריך לוחמה ונמצאת בשיא הכושר שלך, חטפת את הפגיעה הקטלנית. רק מאחור, כשאתה הכי לא מצפה לזה, בתוך הבית שלך – הוא היה יכול עליך.
מי שצפה בסרטונים מאותו ערב היה בטוח שמאותה ירייה - מתים במקום. אבל לא אתה. בזכות החוסן שלך ובזכות פראמדיק שחירף את נפשו כדי להשאיר את נשמתך בגופך הגעת לבית החולים. אור, איך במקום להגיע לחופה הגעת לשכב חסר אונים במחלקת טיפול נמרץ?
היית הלוחם הכי אמיץ. את הכאב מהמוות הטרי של אבא שלנו הפכת לדלק, ובתוך פחות משנה המראנו כולנו איתך לאליפות העולם בתחרות איש הברזל. ספורט שרק מעטים מצליחים בו, שדורש מהעוסקים בו להביא את הראש לדחוק את הגוף אל מעבר לקצה גבול היכולת האנושית. לימדת אותנו שגם כשמתאבלים, חייבים להישאר בתנועה.
בעוז נלחמת גם את מלחמתך האחרונה בבית החולים. במשך 11 ימים היית המוקד לתפילות של עם שלם, על אדמת ארץ ישראל ובעולם כולו. היית האור הכי גדול באחת התקופות החשוכות שהמדינה שלנו ידעה ב־75 שנותיה.
כולנו סירבנו להאמין לרופאים שאמרו שאת מה שהטרור לקח מאיתנו באותו לילה מקולל גם אלוהים לא יכול להחזיר, אך ליד מיטת בית החולים, ולאחר שהבנו שהתקוות שתשוב אלינו נגוזו, כבר הפצרנו בך לחדול מלהילחם ולהשתחרר מהייסורים. לאחר 11 לילות חשוכים, בבית החולים איכילוב וברחובותיה הקרירים ומלאי המפגינים של תל־אביב, האור הנדיר שלך עלה לשמיים.
אתה מבין, אור שלי, את כנפי הברזל שלך אף רוצח לא יכול לקחת ממך. אחרי 32 שנים קצרות שבהן הארת את הלבבות של המשפחה והחברים, עלית למעלה כדי להאיר את כולם. בדיוק כשאנשים נושאים יותר מתמיד את דגלי ישראל ברחובות, כשנדמה שהחושך גובר על האור, איחדת את כולנו. הזכרת לנו שיש עוד אנשים נדירים כמוך בקרבנו, שכל מטרתם היא להאיר, שעוד לא אבדה תקוותנו.
לבסוף עזבת אותנו ב־20.3.2023. גילינו שזוהי נקודת השוויון: היום שבו אורך היום ואורך הלילה שווים. אנחנו בוחרים שמות לילדים שלנו ומקווים להפיח בהם משמעות. לך אמא ואבא קראו "אור אשכר", אור שהוא מתנה. כמה נדיר צריך להיות אור של אדם אחד כדי שבזמן שבלבבות של עם שלם שורר חושך כבד, ייווצר שוויון בין חושך לאור? נאלצנו לגלות, בדרך הכואבת ביותר, שזה חייב להיות אורו של מלאך. העניין עם מלאכים, אח שלי, זה שאף אחד לא מסביר לך על המשימה שלהם בעולם הזה, על הזמניות של הכל, על האביב הקצר כשהם מסתובבים איתנו, והחושך שנותר כאשר הם עולים לשמיים.
היית בשיא שלך, ילד יפה שלנו. בשיא האהבה, בשיא הבריאות ובשיא התשוקה והנתינה, והשיאים האלה ייחרתו בליבנו לנצח: הפסגות שהעפלת אליהן כספורטאי והפסגות שלך כבן אדם שידע להיות החבר המושלם ומשענת לכל הסובבים אותו. עכשיו התור שלנו לקחת את האור הגדול שהשארת בלבבותינו ולהפיח בעזרתו תקווה חדשה: למרות העצב הגדול שמסביב, נשאף להיות בשיא שלנו. זה מרגיש עכשיו קשה, אולי בלתי אפשרי, אבל כשנילחם לעשות את זה, נרגיש שאנחנו צועדים איתך, בדרכך.
•••
אור אשכר נפצע אנושות לאחר שנורה בפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל־אביב ב־9.3.2023. הוא נפטר לאחר 11 ימים. לאחר מותו תרמה משפחתו את איבריו.