נניח שאת שחקנית מתחילה, מוכשרת ויפה, שמוכנה לעשות הכל, במובן של ה־כל, כדי לקטוף תפקידים ולהתפרסם, ונניח שאחד מהמורים שלך זורק לך, כבדרך אגב, שהוא ראה בך סוכרייה על מקל. היית מודה לו על המחמאה או נעלבת עד עמקי הנשמה?
דין הפנר, שגילמה את המלכה אליזבת בסדרה "פלמ"ח", וב"אבא מטפלת" סובבה את יובל סמו על האצבע הקטנה, בחרה להיפגע.
ממה?
"מההקטנה", החיוך שלה חושף שיני פנינה, פרסומת חיה לקולגייט. "למה? מאיפה זה בא? הרי נכנסתי לשלוש שנות לימוד בסטודיו של יורם לוינשטיין במטרה לצאת מהטייפקאסט של הטינאייג'רית המטורללת ולבנות את עצמי כשחקנית מגוונת, עם איכויות ועם עומק".
אמרת את זה למורה?
"לא, מפני שהוא דיבר על העבר, תחילת השנה הראשונה, והזכיר את הדימוי הזה כדי להדגים את גודל הפער בין איך שהצטיירתי בעיניו בהתחלה לבין איך שהוא רואה ומתרשם ממני עכשיו".
אז עכשיו, קצת לפני שהיא מסיימת את מסלול הלימודים ותופסת טיסה לעיר המלאכים, כשמול עיניה שתי נשים שמעניקות לה השראה תמידית – ג'ניפר אניסטון בפן הקומי ומריל סטריפ בפן הדרמטי – הפנר מגלגלת לאחור את סרט הזיכרון הפרטי ומשחזרת איך כל זה התחיל.
זה התחיל בשני הורים. ד"ר אריאלה הפנר, דרמטולוגית מאיכילוב וד"ר רוברט הפנר, קרדיולוג מוולפסון. "יש להם גם קליניקה פרטית משותפת", מספרת בתם הבכורה, "חצי שבוע שלו וחצי שבוע שלה. אמא שלי היא רופאת העור הכי טובה בארץ, ואני לא אומרת את זה רק בגלל שהיא אמא שלי. כשהתחילו לבצבץ אצלי החצ'קונים היא לא חיכתה עד שכל הפרצוף שלי יתפוצץ. תודה לממציא הרואקוטן. לפעמים אמא עושה לי פדיחות במקום ציבוריים. אנחנו עומדות בתור, למשל, לפנינו עומדים נער שסובל מאקנה קשה ואמא שלו, ואמא שלי מסוגלת ללחוש לה באוזן משהו כמו 'סליחה שאני מתערבת, אבל אולי כדאי לתת לו...' צריך לרסן אותה כשהיא נסחפת".
לשמה הפרטי אחראית אמה. "היא חיפשה שמות שהם קלים להיגוי בכל שפה. ההפך משם כמו חן, שעושה פלונטר בלשון. דין צילצל לה עדין ונשי, ולדבריה, כל מי ששמע את השם דין הפנר אמר לה שזה שם של שחקנית". אחריה נולדו לירי (24, "שנה שנייה ביורם לוינשטיין, כיתה מתחתיי") ותום (20, "הוא משרת בצבא בתפקיד חזאי, אז אולי נראה אותו בטלוויזיה, אבל בקטע אחר"). ואם לא די בכך, גם את הכישרון היא זוקפת לזכות אמה. "אני בטוחה שאם אמא לא הייתה בוחרת ברפואה כמו אמא שלה, שהייתה רופאה אייקונית, היא הייתה משתלבת באיזה מיוזיקל".
בגיל 26, הפנר זוכרת את עצמה כילדה בת חמש, "יושבת בחדר ובוכה שגם אני רוצה להיות שחקנית כמו אלו שבטלוויזיה. שאלתי את ההורים איך אפשר להגיע לשם והתאכזבתי לשמוע שהם לא יודעים. שני רופאים, מה הם מבינים בשואו ביז. אחרי שלוש שנים ראיתי בטלוויזיה פרסומת לבחינות של ילדי הפסטיגל וידעתי שזאת ההזדמנות שלי. התחלתי לנדנד להורים שאני חייבת להצטלם ולשלוח קלטת, ודווקא אז אמא התחילה לעשות לי שריר בקטע של 'מה יקרה אם לא תתקבלי?' זה עוד יותר ציער אותי. בגיל שמונה לא יכולתי להבין שאמא עושה את זה לטובתי, כדי להגן עליי מאכזבה. המשכתי ללחוץ. אמא לקחה אותי למורה לפיתוח קול שאמר 'היא שרה נחמד, אבל בשביל לשיר בפסטיגל צריך ללמוד פיתוח קול במשך שנה לפחות'. לא ויתרתי. טענתי שהמורה סתם אידיוט שרוצה להרוויח על הגב שלנו והתעקשתי לנסות. חכי, זה לא נגמר", היא מסנוורת אותי בעוד חיוך מושלם. "ואז טסנו לחו"ל לשבוע. אני לא יכולה להישבע שההורים אירגנו את החופשה המשפחתית רק כדי להוריד אותי מהפסטיגל, אבל הם קיוו שאשכח מזה".
ושכחת?
"נראה לך? ירדתי מהמטוס עם בגד גוף וברגע שהגענו הביתה הכרחתי את אבא לצלם אותי שרה את 'נסיכת פופ' של רוני סופרסטאר. עליתי לשלב הבא. מיון שני. שוב פרפרים. ביום שישי, אחרי שבועיים־שלושה, אבא נכנס לכיתה שלי באמצע השיעור כדי לבשר לי שהתקבלתי וכולם מחאו לי כפיים".
גם ממרחק השנים היא זוכרת את הפסטיגל כחוויה קסומה. "תחושת הבטן שלי לא איכזבה. הרגשתי שמצאתי את הבית שלי, נהניתי מכל רגע על הבמה. סופי צדקה ו'מה קשור' היו מהממים אלינו, הילדים. כשרועי בר־נתן אמר לי שלום באחד הבקרים התרגשתי ברמות. פעם, אחרי הופעה בירושלים, יעל בר זוהר, שהייתה אז האיידול שלי, נתנה לי נשיקה בלחי והשאירה עליה סימן של אודם. עוד לא היו אז מצלמות בסלולרי, אז במהלך הנסיעה הביתה ישבתי זקופה, כדי שהלחי לא תתחכך והאודם לא יימחק. רק אחרי שאבא צילם את השפתיים שלה הלכתי למקלחת. בהמשך נרשמתי לסוכנות ניצבים, צילמתי פרסומת לשניצל טבעול עם ענת וקסמן ובגיל עשר נאלצתי לפרוש מפני שהוריי כבר לא יכלו לתפקד בתור הנהגים הצמודים שלי. בכל זאת, רופאים".
היא בנתה על קאמבק בלהקה צבאית, אבל זה לא הסתייע. "אבא שלי מוציא את הדואר פעם באף פעם לא, רק יומיים לפני האודישן קיבלתי את הזימון ולא הספקתי להתכונן. ברור שהתבאסתי נורא, אבל הוצבתי בתל השומר באחד מאגפי מיטב והייתה לי מפקדת מדהימה ששיחררה אותי לאודישנים. היא הבינה עד כמה הם חשובים לי. חצי שנה לפני השחרור קיבלתי תפקיד אורח ב'כוכב הצפון', וכשקיבלתי את התפקיד הראשי בעונת הקאמבק של 'ראש גדול' המפקדת אישרה לי מיוחדת אישית של חודשיים וחצי. בעקבות הסדרה הזאת הכל נפתח".
ב"כפולה" היא הייתה גאיה סבן, זמרת פופ שמתחרה בנועה קירל ("חמש עונות, תוך כדי תנועה הכותבים נדלקו על הדמות ופיתחו לה קו עלילה משלה, עד היום אני רואה בנות שמעלות לטיקטוק סרטונים של השיר המשותף שלנו") והגישה עם ריף נאמן את "כפולות" שליוותה את הסדרה, ב"אחותי קפצה כיתה" קראו לה זוהר איציק ("טום בוי כזאת") וב"אבא מטפלת" היא אלינור, ("טינאייג'רית מפונקת שלא מסוגלת לשמוע לא ובכל עונה יש לה חבר אחר") בבית העשירים שאליו מגיע יובל סמו בתחפושת לילי העוזרת.
איך היה עם סמו?
"אבא שלי חולה על 'ארץ נהדרת', אז מבחינתו, לראות את סמו ואת בתו הבכורה באותו המסך זה השיא. צילומי הסדרה הזאת היו בשבילי בית ספר לקומדיה, למדתי המון מדאנה איבגי וגיה באר גורביץ'. בקרוב תעלה העונה החמישית של 'אבא מטפלת'. לא שאני זוקפת את זה לזכותי, אבל כל הסדרות שצילמתי הן מרובות עונות".
לא חששת להיתקע במשבצת של מחוצ'קנת שאף הורה לא מאחל לעצמו?
"לא, מפני שנכנסתי גם לעולם המבוגרים. ב'זה לא הגיל' הייתי האקסית המשוגעת של גפן ברקאי שהיה המאהב של מירי מסיקה. כן, כן, בייבי פלדמן זו אני. וגם עשיתי תפקיד אורח ב'מלכות' ובסדרה 'פלמ"ח' שיחקתי את המלכה אליזבת בצעירותה. חוויה מדהימה. בגיל צעיר פיתחתי אוזן לסוגי מבטא שונים ובין היתר חיקיתי את הוד מעלתה, בעקבות הפרסומות של 'מולר'. לקראת הצילומים עבדתי עם מאמן היגוי והוא קבע שאני נשמעת כמו בריטית מבטן ומלידה. הפרק שבו אני אליזבת הנערה הוקרן ממש לפני פטירתה. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בשפה זרה. האנגלית שלי מעולה, והשאיפה שלי היא לצלם גם מעבר לים".
זה מה שדחף אותה להירשם לסטודיו של לוינשטיין, אחרי לא מעט התלבטויות. "דווקא אנשים מהמקצוע אמרו לי 'בשביל מה לך ללמוד? את כבר עובדת, זה יהרוס לך את המומנטום', אבל הרגשתי שאם זה מקצוע חיי אני חייבת ללמוד אותו. אם מחר אתקבל לתפקיד ראשי בסדרת דרמה אני רוצה להגיע אליו מוכנה. בנוסף רציתי לחזק את החוזקות שלי ולהכיר את עצמי בצ'כוב ושייקספיר, לשחק מישהי שמגלה שבעלה פדופיל. הוריי אמרו לי 'אם את רוצה להיות שחקנית אז לכי על זה, אבל תעשי את זה עד הסוף, לא חצי'. בחרתי ללמוד אצל יורם מפני שידעתי שהוא מרשה לתלמידים לעבוד והמורים שלו מכוונים לתעשייה. גל זייד, המנטור האישי של גל גדות, בא ללמד אצלנו. יש לו את כל הסיבות לעוף על עצמו והוא אחד מהצנועים, בסוף היום יושב עם החבר'ה בחצר ועושה איתם סיגריה. למדתי שלכל מורה יש גישה משלו והשתדלתי ללמוד מכולם. עכשיו אני משתתפת בהפקה 'כשהגשם יפסיק לרדת' של המחזאי האוסטרלי אנדרו בוויל, ההצגה רצה עד ה-10.5. זו סאגה משפחתית שנעה בין לונדון לאוסטרליה ויש לי בה תפקיד עמוק ומורכב של אישה עם הרבה סודות, שונה מאוד ממני, אבל אני יכולה להזדהות עם אישה שהחיים הלכו קצת אחרת ממה שהיא רצתה, במיוחד כשהיא מדברת על אהבה".
ואפרופו אהבה, אחרי שנתיים וחצי לצד השחקן טל גרושקה, שמעיף את תקרת האולם בגרסה המחודשת של "מרי לו", עכשיו הם שרים זה לזו את המילים "הם היו האוהבים הצעירים..." (מהשיר "אהבה בסוף הקיץ"), בדגש על "היו". הפנר לא נצפתה בפרמיירה הנוצצת של המחזמר, "אבל כבר ראיתי אותו פעמיים", היא ממהרת להבהיר, "לא היה לי ספק שטל יצליח בגדול".
הם הכירו ביום הראשון שלהם בסטודיו, כשמצאו את עצמם באותה הכיתה. "בדיוק סיימתי מערכת יחסים", היא מספרת, "נראה לי שבשבע השנים האחרונות לא הייתי אפילו יום אחד על תקן רווקה, והחלטתי שהסטודיו הוא חוויה שאני צריכה לעבור בשקט, עם עצמי, לבד. אבל כנראה שהדברים האלה מגיעים דווקא כשלא מצפים להם. כבר בשבוע הראשון הפכנו לחברים טובים ועם הזמן הקשר התפתח לזוגיות. טל צעיר ממני בשנה, אבל זה לא היה אישיו מבחינתנו מפני שהיינו באותה נקודת זמן בחיים – תחילת פרק הלימודים. בהתחלה חששתי להיסחף, ידעתי שזוגיות בתוך הכיתה עלולה להיות מאתגרת. ללמוד ביחד זה להימצא עם בן/בת הזוג שלך עשרים וארבע שבע. זה ללמוד ביחד ולישון ביחד. לא קל. בפועל, הסטודיו קירב בינינו. היינו מאוד שם אחד בשביל השנייה".
אז מה קרה?
"לא אכנס לסיבות לפרידה, זה שלנו, אבל נוצרה בינינו סיטואציה מעניינת. בדרך כלל אחרי פרידה את משתדלת להימנע מפגישות עם האקס שלך, ואילו אנחנו מתראים יום־יום בכיתה, אולי גם נשובץ לאותה הפקה בהמשך השנה, ובכלל, אנחנו באותו המקצוע, אולי נעבוד יחד בעתיד. זה נגמר בטוב. אנחנו בטוב. והוא מוכשר ברמות־על".
ועכשיו על תקן רווקה, יהיה לך קל יותר לארוז מזוודות?
"אין קשר, זה תהליך. יש כאלה שמייעצים לי להוציא בארץ 'ויזת אמן' שמעניקה אישור עבודה, ואילו אחרים מייעצים לי לטוס ולבקש אותה שם. בינתיים אני אצל ההורים שלשמחתי פוטרים אותי מבישול וכביסה. לפעמים, בשתיים בלילה, אני מתעוררת מול הטלוויזיה עם קופסה ריקה של מנה חמה וקמה למקרר להביא משהו מתוק. קורה. יעבור. אני חולמת על תפקידים שיגרמו לקהל לצחוק ולבכות ובעיקר לחשוב".
מה מצית בך את התשוקה והאש לשחק?
"במובן הכי אגואיסטי – מזה אני נהנית. זה עושה לי טוב. כל חיי האמנתי שאני טובה בזה. לפעמים אני תוהה למה משלמים לי על מה שבכלל לא הרגיש לי כמו עבודה". *
הפקה: מיכל עמר שוורץ; סטיילינג שירה לוי; ע.סטיילינג לינוי לוי; איפור טל דברה לסולו; שיער איתי שי, חליפה, other stories & נעליים, אלדו בשער: חליפה, מנגו לטרמינל איקס
