כשהבת שלי הייתה בבית הספר היא לא הצליחה לשבת שיעור רצוף בכיתה. לא לדאוג. היום הילדה כבר לומדת באוניברסיטה. אבל אז פשוט הלכתי איתה לבית הספר והודעתי שאני מאשרת לה לצאת מהשיעור בכל פעם שהרגליים שלה מתחילות לרקוד והגוף מתחיל לזוז. בעיני המורים זה פחות מצא חן, אבל הסברתי להם שאני אמא של הילדה שלי ולא אמא שלהם.
כמה מאושרת הייתי בשיחה שניהלתי עם יעל טרנר־גרוסמן, אמא לשבעה ילדים ומנכ"לית עמותת גנ"ת - גוף, נפש, תנועה, שהסבירה לי שהיום המורים לגמרי מבינים שיש ילדים שלא יכולים למשוך שיעור שלם בלי לזוז, ושיש הרבה מאוד דרכים שננקטות כדי לתת מענה גם לחושים, לקצב, לגוף, לאנרגיה הפנימית של הילד, ולא רק לתאי המוח שמשתתפים בלמידה הקוגניטיבית ובשינון החומר. "גם בזכות העבודה של עמותת גנ"ת, מורים בהחלט מכירים בכך שיש גם גוף בכיתה ושהוא שותף פעיל ללמידה. שלחושים, ליציבה, לתנוחת הגוף, לצורך בתנועה יש השפעה משמעותית על הלמידה", היא אומרת.
את התפיסה המרעננת הזו, שלא הייתה קיימת עד לא מזמן בדרך החינוך המערבית, מנסה כעת העמותה להנחיל לכמה שיותר מורים בעזרת שיטת "פריזמה - מכניסים את הגוף לכיתה". טרנר־גרוסמן מסבירה כי "הכשרות המורים הרגילות הן מכוונות תוכן. ההתייחסות לחושים, לגוף ולצרכים גופניים לא קיימת. ולכן, מה הפלא שמתלוננים על הילדים שהם מפריעים ושולחים אותם לריטלין, או מוציאים אותם החוצה להירגע? המענה הנכון הוא להבין את אפשרויות הרתימה של הגוף לתהליך הלמידה וההוראה, גם אצל המורים".
לקורונה יש השפעה על מה שקורה, גם בגלל מספרים גבוהים של תלמידים שנשרו ממערכת החינוך הפורמלית כי לא הצליחו להסתדר עם הזום וחיפשו מענה מתאים יותר, וגם כתוצאה מהתמודדות עם תופעות פוסט־קורונה כמו חרדה, שלא נפתרו, ולצוותים אין מענה עבורם. וכאן, השיטה של לימוד דרך הגוף מצליחה לתת מענה חשוב.
החרדה מאפיינת גם ימים של אזעקות, כפי שחווינו רובנו בשבועות החולפים, וילדי העוטף חווים לעיתים תכופות. מה עושים כשהתלמידים מגיעים עם החרדה הזו לבית הספר? איך מתמודדים? "הרגיעה צריכה להיות פיזיולוגית. אנחנו יודעים שמה שמרגיע חרדות זו נשימה מבוקרת, זו פעילות גופנית, זה לשהות בטבע. זה בדיוק מה שעזר למין האנושי לאורך מיליוני שנים להתמודד עם פחד הישרדותי", אומרת טרנר־גרוסמן.
בתרבויות המזרח הרחוק זה קיים באופן טבעי. שם ילדים עושים מדיטציה על הבוקר.
"נכון. בתרבויות המזרח מתייחסים לגוף באופן הוליסטי. אין את ההפרדה בין גוף, נפש ותודעה. זה עובד ביחד. בין שלוש המערכות הללו יש פעילות גומלין תמידית".
אז מה עושים כדי לחבר אותן גם במערכת החינוך של ישראל 2023?
"מעבירים השתלמויות בית ספריות, מלמדים את הצוותים החינוכיים את הקשר החשוב הזה, עובדים עם המורים במשך 12 מפגשים, שבהם אנחנו מוכיחים להם על עצמם, על גופם, כיצד זה משפיע עליהם כשהם מלמדים בכיתה".
כמו למשל?
"למשל יציבה ותנועתיות. היום יודעים שישיבה לאורך שעות גוררת נזק רפואי שווה ערך לעישון. ילדים צודקים שקשה להם לשבת לאורך זמן. אז אנחנו מלמדים את המורים איך ללמד וללמוד תוך כדי תנועה, לשנות מנחי גוף, לא לשבת מול השולחן כל הזמן, לזוז. יש מאיתנו כאלה שזקוקים לתנועה, לזוז, כדי לקלוט חומרים חדשים. יש מי שיותר קל להם לשמוע את החומר כדי לקלוט אותו, וזה בלתי נסבל עבורם לשבת כל היום מול המסך שעליו מוקרנים חומרי הלימוד. הווילונות סגורים כדי לראות את השקפים ונשארים סגורים גם כאשר עוברים ללמוד משהו אחר. כך יוצא שהילדים יושבים רוב היום בכיתה בלי מספיק אור שמש. זה משפיע על מצב הרוח ויוצר עצבנות, גם אצל הילדים וגם אצל המורים. דבר חשוב נוסף הוא זמן המעבר מההפסקה - שבה הגוף והחושים מאוד פעילים, לשיעור - שבו צריך להתרכז. אנחנו מלמדים מורים לתת כבוד לזמן המעבר הזה, למשל לשיר שיר, או לרקוד, או לעשות כל פעולה פיזית אחרת, כי אי־אפשר להירגע בבת אחת. זה נגד הגוף. לא ריאלי שהמורה תיכנס, תגיד 'שקט־שקט' וזה יקרה. אם יהיה טקס או נוהל של מעבר, פעילות במקצבים שחוזרים עליהם, זה יהפוך להיות הרגל כמו שהייתה פעם התעמלות בוקר".
לצד עבודה על תנועה, חושים, קואורדינציה, מעברים, ויסות ואיזון, מקנה התוכנית גם מיומנויות התנהלות, כמו למשל איך לכל ילד הכי נכון ללמוד. "יש ילדים שלא קולטים חומר בקלות אבל זוכרים נהדר מילים של שירים. אז לימדנו את המורים ואת התלמידים ממש להלחין את החומר. פשוט שהילד ישיר את הנתונים שהוא צריך ללמוד, וכך הוא זוכר אותם מעולה. יש ילד שהמורה מאשר לו לעבור ל'פינת העמידה' ולהיות חלק מהשיעור בלי להמשיך לשבת, אבל גם בלי להוציא אותו החוצה להירגע. הדבר הקטן הזה משנה כל כך הרבה מבחינת התלמידים".
זה בכלל לא דבר קטן. אתם עושים דבר גדול מאוד.
"נכון. בעיקר בכל הקשור לביטחון העצמי של הילדים האלה, שפתאום לא מרגישים שהם טיפשים או חריגים, אלא שמבינים אותם ונותנים מענה לצרכים שלהם. זה משנה חיים כי מעניקים לילד ביטחון במקום לפגוע לו בביטחון, והדבר כמובן ניכר בציונים הגבוהים שהילדים האלה פתאום משיגים".
