זוכרים את הסיפור על הצפרדע והעקרב? העקרב ביקש לחצות את הנהר על גבה של הצפרדע. אבל אתה תעקוץ אותי, אמרה הצפרדע. אם אעקוץ אותך אטבע, אמר העקרב. זה לא הגיוני. לקחה הצפרדע את העקרב על גבה. באמצע הנהר העקרב עקץ אותה. אבל למה, שאלה הצפרדע בדרך למצולות. זה לא אני, זה האופי שלי, אמר העקרב וטבע.
נתניהו היה אמור לבחור באחת משתי החלטות, שתיהן לגיטימיות: הסכמה או עימות. הוא יכול היה לממש בכל הכוח את ההבנה עם האופוזיציה, בברכת הנשיא, ולהביא לבחירת נציג אחד של הקואליציה ונציג אחד של האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים; לחילופין, הוא יכול היה לצפצף על האופוזיציה ועל המחאה ולחתור בכל הכוח לבחירת שני נציגים מהקואליציה בוועדה. הוא דחה ודחה, רגל פה רגל שם, ובסוף איבד שליטה.
ערב ההצבעה נפגשתי עם אחד מראשי האופוזיציה. הוא ינסה לדחות, אמרתי לו. הוא לא יכול, אמר לי. אף על פי כן הוא ינסה, אמרתי. זה לא הוא, זה האופי שלו.
מכל התארים שהודבקו לנתניהו, הנכונים והפחות נכונים, התואר השנוא עליו ביותר הוא: חלש. הדימוי שלו כאיש חזק הוא טקטיקה ואסטרטגיה וסיפור שהוא מספר לעצמו מאז ילדותו. מעבר לשאלה מה יקרה להרכב הוועדה ולחוקים שעמיתיו להפיכה מבקשים להעביר, מה שהוציא אותו אתמול מהכלים היה החולשה, אובדן השליטה, קודם טלי גוטליב, שהעזה לסרב לו במפגיע, בפומבי, ואחר־כך ארבעת חברי הקואליציה שהצביעו בניגוד להוראותיו.
הטלי גוטליבים, נשים וגברים, הם צייצנים שנתניהו שלף מתוך הביבים של הרשת החברתית. ההשוואה עם הגולם מפראג שקם על יוצרו מחטיאה את האמת: הם לא גלמים. הם יכולים לשפוך טונות של דברי הערצה על המנהיג, אבל בשעת מבחן הם יעשו מה שהיצר מכתיב להם. אשר לארבעת הסוררים, לא קשה לנחש מדוע עשו זאת. פוליטיקאי שמושפל שוב ושוב על ידי המנהיג שלו מוצא את נקמתו בהצבעה חשאית. לכן המציאו את ההצבעה החשאית.
אפשר להבין את השמחה בשורות האופוזיציה: ניצחון ראשון מתוק במיוחד. אין בפוליטיקה שמחה שלמה יותר משמחה לאיד, ואמש היא ניתנה לאופוזיציה בשפע. בשורה טובה אחרת היא המאמץ שמגלים, גם לפיד וגם גנץ, להפגין חזית אחידה. ההחלטה שקיבלו במשותף להקפיא את השיחות בבית הנשיא הייתה נכונה ומתבקשת. המגעים החשאיים בין אנשי המחנה הממלכתי לסוררים בליכוד נשאו פרי אתמול, וגם זה הישג לא מבוטל.
אבל לאחרים אין הרבה סיבות לשמוח. וועדה לבחירת שופטים אין בינתיים, וספק אם תהיה. זה אומר מחסור מחמיר והולך בשופטים ועינוי לציבור. התוצאות הכלכליות והמדיניות של המשבר הפוליטי המתמשך ימשיכו ללוות אותנו, בכל כוחן. וגם המחאה תימשך: אלמלא המחאה ברחובות הקואליציה הייתה משתלטת אתמול על הוועדה, ועידן שלטון רוטמן־לוין היה מתחיל רשמית.
(הטור המלא - מחר ב"המוסף לשבת")
