"זה היה אחד מהרגעים הכי דרמטיים שהייתי נוכח בהם בחיי ואני בטוח שלא רק עבורי", סיפר אתמול בהתרגשות האדם שהתקשר עימי וביקש להישאר בעילום שם. ב–1982 הוא שימש כסרן באמ"ן ומתוקף תפקידו היה נוכח בבור הפיקוד העליון של צה"ל בעת מלחמת לבנון הראשונה ואחריה.
"באותו בוקר הגיעה הידיעה שראש הדג עומד להיות לעלות על טיסה מעמאן לתוניס וחיל האוויר הועמד בכוננות עליונה להפיל את המטוס. כל ראשי הצבא הגיעו לבור."
על חיסולים וערכים | רונן ברגמן
האיש מספר כי באותה תקופה התקיימה ישיבה יומית אצל סגן ראש חטיבת המחקר של אמ"ן בנוגע ל"ראש הדג", זה הכינוי שניתן ליאסר ערפאת (המבצע כולו כונה "דג זהב"). בישיבה היו המשתתפים, ובהם קצינים בכירים, אמורים לטוות עוד ועוד דרכי פעולה כיצד והיכן לפגוע במנהיג הפלסטיני. "חודשים ארוכים עשרות אנשים עסקו רק בזה".
המטוסים כבר הוזנקו לאוויר כדי ליירט את המטוס שיצא מעמאן, ו"היו קרובים, מאוד קרובים להפיל אותו", מספר העד. "אבל אז הגיע מידע כי באותו זמן פחות או יותר יצאו מעמאן עוד מטוסים. לא היה ברור על איזה מהם נמצא ערפאת ולכן המבצע כולו בוטל".
לא בטוח שזו באמת הייתה הסיבה. מתברר כי קצינים בכירים מאוד בחיל האוויר שיבשו בכוונת תחילה את מבצע "דג זהב" אחרי שחששו כי אגב הריגתו של ערפאת ייהרגו עוד חפים מפשע.
אתמול פרסם הניו יורק טיימס קטעים מתוך הספר "השכם להורגו" שעומד לראות אור בארצות הברית בסוף השבוע, וזמן קצר לאחר מכן בישראל והעוסק בהיסטוריה של השימוש הישראלי בנשק החיסולים. בתוך ההיסטוריה העשירה הזו בולט במיוחד צייד האדם הארוך ביותר שניהל המודיעין הישראלי, בעקבות מנהיג אש"ף יאסר ערפאת.
כבר ב־1964 המליץ רפי איתן, אז מפקד המוסד באירופה, להרוג את ערפאת. בשנים הבאות היו עוד אין ספור ניסיונות להרוג את ערפאת, אבל עיקר המאמצים היו לפני, תוך כדי ומייד אחרי מלחמת לבנון.
במהלך המלחמה, הוקם צוות מיוחד בשם "דג מלוח" שעסק בניסיונות לאתר את ערפאת, אך זה ניצל בנס כשבכל פעם הפצצות מגיעות ממש דקות אחרי שעזב. ברגע שהבין שחיל האוויר בעקבותיו, הוא החל לפזר דיס אינפורמציה ועשה מאמצים, מוצלחים, כדי שלא יאותר.
בפעם אחת ניסו אנשי "דג מלוח" להתחקות אחר עקבותיהם של שלושה עיתונאים - אורי אבנרי, ענת סרגוסטי ושרית ישי, שיצאו לראיין את ערפאת, אולם אנשיו של ראש אש"ף דאגו להעלים את השלושה בלב סימטאות ביירות.
בסוף המלחמה ערפאת יצא/גורש מביירות לעייני כח של סיירת מטכ"ל ואנשי מוסד ושב"כ. אחד מהם היה משה יעלון: "היינו 180 מטר משם. בטווח כזה, עם רובה צלפים שא', אחד מאנשי הצוות החזיק, קשה לפספס". אחרים שהיו שם זוכרים שערפאת נמצא על הכוונת של לפחות 5 צלפים שונים באותו זמן. אחד ממפקדי הכח עמד בקשר עם הרמטכ"ל איתן בבור בתל אביב ועידכן אותו כמה זמן עוד נשאר עד שערפאת ייצא מהטווח. "אנחנו יכולים, יש לנו אותו על הכוונת. יש אישור?". איתן מתמהמה והמפקד ממשיך: "הוא תיכף נכנס לתוך הבניין, עשר שניות, תשע, תנו לנו אישור, בבקשה". איתן אומר לבסוף: "שלילי, אני חוזר שלילי. אין אישור". בגין סירב להפר את הבטחתו לרייגן שלא לפגוע בערפאת וזמן קצר לאחר מכן העביר לאמריקאים תמונות של ערפאת שצולמו בידי צלף ישראלי כדי להוכיח שישראל יכלה ולא הרגה אותו.
אחרי העזיבה הורה שרון לאתר ולהפיל מטוסים בהם טס ערפאת.
באותה תקופה בגין שקע עמוק יותר ויותר לתוך מה שהפך לדיכאון קליני. איבד בהדרגה את היכולת והרצון לתקשר עם הסובבים אותו, ניתק את עצמו כמעט לגמרי ממנגנון השלטון. מצבו התדרדר עד כדי כך שעוזריו נמנעו מלדווח לו חדשות רעות, מתוך חשש שהוא יתמוטט.
כך מספר נחום אדמוני, שהיה ראש המוסד בספטמבר 1982, בעדות שנתן למרכז למורשת בגין ומתפרסמת כאן לראשונה: "לצערי, אני גם ראיתי אותו (את בגין) בתקופת הדעיכה שלו... אני מתחיל לדווח כמה דקות אני רואה שעיניו נסגרות, ואני לא יודע אם הוא שומע מה שאני אומר לו או לא. האם הוא ישן, האם הוא ער. סיטואציה מאוד מביכה. אני שואל את המזכיר הצבאי 'לפי דעתך צריך להמשיך בשיחה או להפסיק?'... לא הפננו את הבעיה לגורמים אחרים אבל כולם ידעו. כולם ידעו שזה המצב".
בעוד בגין בחזקת נעדר כמעט, שרון היה חופשי לעשות כרצונו בצבא. לאמתו של דבר, במהלך כל התקופה הזו, שרון ניהל את המדינה בפועל, באורח לא חוקתי ובלא מעצורים. הוא אפילו תפס פיקוד על המוסד, אף על פי שהוא נמצא בתחום השיפוט של ראש הממשלה. "הוא למעשה פקד על הצבא, מעל הרמטכ"ל איתן. אף אחד לא יכול היה לעמוד בפניו", נזכר אביאם סלע, ראש מחלקת המבצעים של חיל האוויר. לדברי נחום אדמוני "שרון היה דומיננטי בישיבות האלה (ישיבות הממשלה). הוא לא הציג תמונה נכונה ומלאה בישיבות הממשלה, ולא בישיבות הקבינט. היו גם מקרים ששרון היה מציג נושא, הממשלה דנה, מקבלת החלטה, שרון היה קורא אותנו החוצה בתום הישיבה, את הרמטכ"ל, אותי את הקצינים והיה אומר מה שהחליטו החליטו. עכשיו אני אומר לכם אתם תעשו כך וכך, שלא היה בדיוק כפי שהוחלט".
